ת"א 65594-05-22

תקציר

פסק דין זה מתאר תביעה אזרחית בין תובע לנתבע שהיו שותפים לשעבר. התובעת תבעה את הנתבעת בגין אי קיום תנאי הסכם שכירות בדבר הריסת מבנה שהיה שייך לתובע. המבנה המדובר שימש לעסק בלתי חוקי ששני הצדדים הפעילו יחד. התובעת טענה כי הנתבעת הפרה את ההסכם ביניהם בכך שלא פירקה את המבנה בזהירות, דבר שהיה מאפשר לתובעת לעשות שימוש חוזר בחומרים. תחת זאת, הנתבע הרס את המבנה באופן שהפך את החומרים לבלתי שמישים, וגרם לתובע נזק כספי. הנתבע טען כי התובע היה מודע להריסה והסכים לה, וכי לא הפר חובה כלשהי. בנוסף, הנתבעת טענה כי התובעת כבר פוצתה בגין הבניין באמצעות תשלומי דמי שכירות. לאחר עיון בראיות ובעדויות, פסק השופט לטובת התובע. הם מצאו כי לנתבע, כמנכ"ל החברה, היו החובה והאמצעים לפעול בהתאם להסכם השכירות, אך לא עשה כן. התנהלותו של הנתבע היוותה הפרה של חובת האמונים שלו לפעול בתום לב ולהחזיר את הבניין לתובע בתנאי שהתקבל. כמו כן, השופטת קיבלה את טענת התובע כי לא נכח בעת ההריסה ולכן לא יכול היה להסכים לה. השופטת דחתה גם את טענות הנתבע בנוגע לתשלומי דמי השכירות וקבעה כי הן אינן פוטרות אותו מחובותיו על פי הסכם השכירות. בנושא הנזקים מינתה השופטת מומחה שהעריך את שווי המבנה ב-405 אלף שקל נכון לשנת 2015, שנת הריסתו. לאחר ששקל את הבלאי וניכויים נוספים, קבע השופט כי התובע זכאי לפיצוי בסך 224,641 ₪. כמו כן נפסקו לתובע 10% מסכום זה בשכר טרחת עורך דין, מה שמביא את הסכום הכולל בו חייבת הנתבעת לסך של 250,924 ₪. סכום זה חויב להיות משולם בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין, ולאחר מכן ייגרמו לו הפרשי ריבית והצמדה. עוד קבעה השופטת כי על שני הצדדים לשאת בהוצאותיהם הנוספות.