עב"ל 221/10

תקציר

רואה חשבון יליד 1945 שלקה בהתקף לב בשנת 2001 קיבל קצבת נכות. השאלה הייתה איזה אחוז מהנכות שלו נגרם מהתקף הלב והאם הוא מהווה פגיעה בעבודה. לאחר מספר הערכות רפואיות, עררים ופסקי דין, הגיע התיק לוועדת הערר של המוסד לביטוח לאומי. הוועדה קבעה לו 15% נכות יציבה ללא ניכוי מצב קודם ונכות זמנית של 50% לתקופה של שלושה חודשים. התובע ערער על החלטה זו, בטענה כי הוועדה לא התייחסה כראוי לתלונותיו על כאבים, התכווצויות שרירים וחוסר תחושה בגפיו וחרגה מסמכותה בקביעת נכותו הכוללת. בתוך כך, המוסד לביטוח לאומי טען כי ועדות נכות כללית וועדות נכות מעבודה פועלות בנפרד זו מזו. בית המשפט קבע כי אמנם לא ינחה את הוועדה לקבוע את אחוזי הנכות שיש לייחס למחלת הלב של התובע, אך נפלו בהחלטת הוועדה מספר פגמים המצדיקים חקירה נוספת. באופן ספציפי, על הוועדה: להבהיר את אפיון התקף הלב של התובע ולהסביר כיצד אפיון זה מתיישב עם ממצאים רפואיים אחרים; לספק תיאור מפורט יותר של כאבו של התובע ותלונותיו הפיזיות; התייחסות מפורשת והערכה של שתי הערכות פסיכיאטריות; להבהיר את החלטתה בנוגע למצבו הנפשי של התובע ולהסביר את הרציונל העומד מאחורי ייחוס בעיותיו להפרעות אישיות קיימות ולא להתקף לב; ולנמק את החלטתה בדבר אי החלת תקנה הקשורה לאובדן הכנסה. בעקבות זאת החליט בית המשפט לקבל את הערעור באופן חלקי, והחזיר את התיק לוועדה להמשך בדיקה ובירור, תוך שהוא פוסק לתובע הוצאות בסך 2,500 ₪ מהמוסד לביטוח לאומי.