בג"צ 2245/06

תקציר

בפסק הדין שדן בעתירה נגד מתן היתר ליגאל עמיר, אסיר עולם, לשאוב זרע לצורך הזרעה מלאכותית, דחה בית המשפט את העתירה וביטל את צו הביניים. השופטת א' חיות, בהסכמתה עם השופטת פרוקצ'יה, הדגישה את חוקיותה וסמכותה של נציבת שירות בתי הסוהר לאשר בקשה כזו, וטענה כי לא התרחש כל מעשה של הגבלה בלתי מורשית על זכויות האדם של עמיר. העותרים, שהביעו סלידה פומבית כלפי עמיר על רצח ראש הממשלה יצחק רבין, טענו לנקמה באמצעות שלילת זכויותיו ההוריות. עם זאת, בית המשפט הדגיש את הצורך לשפוט על פי החוק ולא על פי רגשות הציבור, וחזר והדגיש כי עקרונות משפטיים אינם שוללים מאסיר עולם מטבעו את הזכות להורות. השופט ס' ג'ובראן יישר אף הוא קו עם תפיסה זו, והדגיש את התקדים ההיסטורי במשפט הישראלי לפיו מאסר נועד להגביל חירות, ולא זכויות יסוד נוספות, אלא אם כן אושר במפורש מכורח המציאות. פסק הדין בחן פילוסופיות שונות באשר לתכלית המאסר, תוך שקילה בין שלילת חירות בלבד לבין הצדקת הגבלות רחבות יותר על זכויות לטובת הציבור. למרות חומרת העבירה של עמיר, בית המשפט קבע כי העקרונות המשפטיים הקיימים אינם תומכים בצעדי ענישה נוספים מעבר לכליאה, ובכך תומכים בהחלטת שירות בתי הסוהר לכבד את זכותו של אמיר להורות באמצעות הזרעה מלאכותית.