ת"פ 31235-05-16

תקציר

השופט במקרה זה קבע כי הנאשם, שהורשע בהפרת אמונים בתאגיד, לא יבטל את הרשעתו. הנתבע ביקש את ביטול הבקשה בנימוק שהדבר יפגע בסיכויי הקריירה שלו ובהכנסותיו העתידיות כרואה חשבון. עם זאת, השופט קבע כי האינטרס הציבורי בהשארת ההרשעה גובר על נסיבותיו האישיות של הנאשם, במיוחד נוכח התפקיד הבכיר שמילא כגזבר המפלגה בעת ביצוע העבירה. זאת ועוד, השופט החליט שלא לבטל את ההרשעה משום שפסיקות העבר הראו כי חריג כזה נעשה בדרך כלל רק במקרים פחות חמורים או כאשר קיימות נסיבות חריגות, שלא נראה כי קיימות במקרה זה. בשלב גזר הדין הכיר השופט בכך שהעיקרון המנחה הוא מידתיות בין חומרת העבירה לבין העונש שהוטל. הם לקחו בחשבון את הערך החברתי שנפגע מהעבירה, את הנסיבות הסובבות את ביצוע העבירה ואת מדיניות הענישה החלה. השופט גם הכיר בכך שהם יכולים לחרוג ממתחם הענישה הראוי מטעמי צדק, במיוחד כאשר חלף זמן רב מאז ביצוע העבירה. במקרה זה הורשע הנאשם באי דיווח על ניגוד עניינים וחשדות למעילה הקשורה לכספי מפלגה. השופט התייחס לנסיבות העבירה כחמורות למדי, אך לא החמורות ביותר, בהתחשב במעמדו הבכיר של הנאשם ובהיעדר פעולות אקטיביות ותכנון מצדו. עוד ציינו כי לא הוכח נזק כספי כתוצאה מהעבירה. לאחר בחינת מדיניות הענישה במקרים דומים בעבר, קבע השופט את טווח הענישה המתאים מ-3 חודשי עבודות שירות ועד 10 חודשי מאסר. לטענתם, בדרך כלל, הנאשם היה מקבל עונש בקצה התחתון של טווח זה. עם זאת, הם החליטו לחרוג ממגבלה זו בשל חלוף הזמן שחלף מאז ביצוע העבירה – למעלה מעשור – והשלכותיה, הפער הגדול בין כתב האישום המקורי לבין העבירה בפועל שבה הורשע הנאשם, העינויים המשפטיים שעבר הנאשם ונסיבות אישיות נוספות. בעקבות זאת גזר השופט על הנאשם שמונה חודשי מאסר על תנאי, 200 שעות עבודות שירות וקנס מתון בסך 10,000 שקל. לנאשם ניתנה גם הזכות לערער על פסק הדין בתוך 45 יום.