בר"מ 7502/18

תקציר

רישיון ישיבת הקבע שלו בישראל, שנולד בירושלים בשנת 1945, נשלל ממנו לאחר שעזב את הארץ בשנת 1975 ועבר לארצות הברית. המבקש, שהפך לאזרח ארה"ב וביקר בישראל רק לזמן קצר בשני העשורים הבאים, ערער על ההחלטה בטענה כי קיים קשרים עם המדינה. עם זאת, בתי המשפט בישראל קבעו כי המבקש לא שמר על קשריו לישראל ודחו את ערעורו. לאחר מכן הגיש המבקש רשות ערעור בטענה כי שלילת תושבותו אינה ראויה וכי ההחלטה מציבה סטנדרט בעייתי לתושבי מזרח ירושלים. עם זאת, בתי המשפט סברו כי נסיבותיו של המבקש נבדלות ממקרים אחרים שבהם הושבה התושבות, וכי זיקתו לישראל אינה מספיקה כדי להצדיק את החזרתו. ההחלטה ספגה ביקורת גם על כך שלא מנתה את שנות המגורים של מי שנולדו לפני 1967. בסופו של דבר, נדחתה רשות הערעור, כאשר השופט הדגיש את אופיין של החלטות אלה בכל מקרה לגופו ואת היעדר הקשר המתמשך של המבקש לישראל. פסק דין זה, שלא היווה תקדים, מדגיש את מורכבות סוגיות התושבות של יחידים העוברים לחו"ל.