ת"א 19227-02-17

תקציר

המבקש ביקש צו מניעה זמני שיעצור את מכירת חלקת המקרקעין שלטענתו רכש במשותף עם שותפו העסקי, אמיל. הקרקע המדוברת נרשמה על שם אביו של אמיל, חוסיין, והמבקש ביקש מבית המשפט להכיר בזכויותיו בנכס. המבקש טען כי הוא ואמיל סיכמו לרכוש יחד את הקרקע ולרשום אותה על שם הוריהם, מתוך כוונה להעביר לעצמם חלקים שווים במועד מאוחר יותר. בית המשפט בחן האם המבקש הציג עילת תביעה אמינה לכאורה, ומצא את ראיותיו בלתי משכנעות. עדותו של המבקש הייתה עמומה וסותרת את תצהירו של אמיל ואת חקירתו הנגדית, בה הכחיש אמיל כל שותפות ברכישת הקרקע. יתר על כן, בית המשפט ציין כי המבקש לא המציא עדים או מסמכים כלשהם לתמיכה בטענתו, למרות שהיה לו די זמן להכין את עניינו. מנגד, תשובתו של המשיב, שרכש את הקרקע מחוסיין, הייתה אמינה ונתמכה בראיות תיעודיות. בית המשפט שקל גם את מאזן הנוחות בין הצדדים. נמצא כי המשיב רכש את הקרקע בתום לב ובתמורה מלאה, וכי בכוונתו לבנות עליה בית. המבקשת, שלא היו לה זכויות קנייניות במקרקעין, ביקשה צו מניעה אשר יגרום אי נוחות משמעותית למשיב. בסופו של דבר החליט בית המשפט לדחות את הבקשה לצו מניעה זמני ולבטל את הצו הקיים. נקבע כי המבקש לא הציג ראיות משכנעות לקיומה של עילת תביעה, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים. במקום זאת הומלץ למבקש לתקן את כתב תביעתו כך שידרוש פיצוי כספי מאמיל, אם יצליח בסופו של דבר בתביעתו. כן נדרשה המבקשת לכסות את הוצאותיהם המשפטיות של המשיבים.