בע"מ 8416/15

תקציר

בפסק דין זה מתואר מאבק המשמורת של בני זוג גרושים על חמשת ילדיהם הקטינים. האב המבקש ביקש משמורת והסדרי ראייה, ואילו האם המשיבה, שהייתה בעלת משמורת זמנית, ביקשה לעבור עם הילדים ליישוב אחר מרוחק. בית המשפט לענייני משפחה נעתר תחילה לבקשת האב לצו מניעה זמני, שימנע מהאם לעבור עם הילדים. עם זאת, מאוחר יותר הפך בית המשפט המחוזי החלטה זו והתיר לאם לעבור עם הילדים לקהילה לפי בחירתה, בקובעו כי טובת הקטינים היא לשמור על יציבות ולמנוע טלטלה נוספת. האב ערער לבית המשפט העליון וטען כי בית המשפט המחוזי חרג מסמכותו וכי ההחלטה פגעה באינטרסים של הילדים בכך שפגעה בקשר עמם. שופט בית המשפט העליון החליט לקבל את הערעור ולבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. הם קבעו כי הערכאה הנמוכה לא נתנה משקל מספיק להמלצות רשויות הרווחה, שעמדו על כך שצמצום המרחק הפיזי בין המבקש לבין הקטינים הוא לטובת הילדים. התיק הוחזר לבית המשפט לענייני משפחה לדיון נוסף, תוך הצעה כי שני הצדדים מתגוררים במרחק סביר זה מזה. הסדרי המגורים הנוכחיים היו אמורים להישאר על כנם עד שבית המשפט לענייני משפחה יקבל החלטה חדשה. כך, האם והילדים יישארו בקהילה אליה עברו, בעוד נושא הביקורים עדיין תלוי ועומד.