עפ"ת 50943-08-16

תקציר

הערעור מתייחס לגזר דין שהטיל בית המשפט לתעבורה בפתח תקווה על אדם שהורשע בנהיגה בזמן פסילה, ללא ביטוח ובמהירות מופרזת. לאדם עבר פלילי ותעבורתי קודם, לרבות עבירה קודמת של נהיגה בזמן פסילה. בית משפט קמא גזר על המערער עשרה חודשי מאסר בפועל, שבעה חודשי מאסר על תנאי, מע"מ לשלוש שנים, פסילה ל-24 חודשים, שלושה חודשי פסילה על תנאי והתחייבות בסך 10,000 ₪ למשך שלוש שנים. המערער טען כי בית משפט קמא התעלם ממסלול השיקום המרשים שלו ומההשפעה ההרסנית של המאסר על חייו. המשיב, לעומת זאת, טען כי נסיבותיו של המערער אינן מצדיקות את הארכת המאסר על תנאי, במיוחד נוכח אי עמידתו בתנאי המאסר על תנאי הקודם וחוסר שיתוף הפעולה שלו עם שירות המבחן. ערכאת הערעור, לאחר ששקלה את הטענות והנסיבות, קיבלה חלקית את הערעור. היא הכירה בחומרת העבירות ובצורך לשים בראש סדר העדיפויות את האינטרס הציבורי במקרה זה. נוכח עברו הקודם של המערער ואי מילוי הוראות קודמות של בית המשפט, מצא בית המשפט כי החלטתו של בית משפט קמא להטיל עליו עונש מאסר בפועל הייתה סבירה. עם זאת, בית המשפט לערעורים החליט להפחית את תקופת המאסר לשבעה חודשים, במקביל למאסר על תנאי, והורה למערער להתייצב בכלא הדרים לריצוי עונשו ביום 1.4.2017. יתר רכיבי גזר הדין, לרבות מע"מ, פסילה והתחייבות כספית, נותרו ללא שינוי.