ת"א 6716-04-20

תקציר

התיק בבית המשפט סובב סביב הוריה של צעירה שנפטרה לאחר שהליך רפואי השתבש, והגישו תביעה נגד המוסד הרפואי האחראי על הטיפול בה. התביעה נדחתה מחמת התיישנות, שכן הוגשה מעבר למסגרת הזמן המותרת בחוק. ההורים טענו כי לא גילו את העובדות המהוות את עילת התביעה קודם לכן, מסיבות שאינן תלויות בהם. הסוגיה המרכזית שהיה על בית המשפט להכריע בה הייתה האם התובעים היו מודעים לעובדות, ואם כן, מתי התעוררה מודעות זו, בהינתן שהתביעה הוגשה למעלה משלוש שנים לאחר מותו של החולה. טענת התובעים לגילוי מאוחר יותר של העובדות המהוות רשלנות וקשר סיבתי לא התקבלה על ידי בית המשפט. השופט קבע כי חשדם של ההורים כלפי התנהלות הצוותים הרפואיים והיעדר ציוד מתאים, שבו הבחינו במהלך אשפוזה של בתם, היה מודעות מספקת לעובדות. מודעות זו, כפי שתוארה בתביעה ואושרה על ידי האב בתצהירו, היוותה ידיעה על הטיפול הרשלני הנטען ובפרט כאשר הוא הביא למותו הטרגי של החולה. טענת האב כי הספק התעורר רק שנה וחצי לאחר הפטירה אינה מתיישבת עם טענת התביעה ולא הצדיקה שיהוי בהגשת התביעה. יתר על כן, ההורים לא הציגו עובדות מהותיות חדשות שהיו גורמות להם לפקפק בהסברים הרשמיים שקיבלו. בסופו של דבר החליט השופט כי אין הצדקה להתלות את תקופת ההתיישנות על בסיס גילוי מאוחר. התביעה, שהוגשה למעלה משבע שנים לאחר מות החולה, נדחתה אפוא ללא בירור, בשל הימנעותם של ההורים מלספק תשתית עובדתית לטענותיהם. עם זאת, נוכח אופיו ההרסני של ההפסד, בחרה השופטת שלא לייחס לתובעים הוצאות כלשהן.