ע"פ 4650/24

תקציר

במקרה דנן, החליטה ערכאת הערעור שלא להתערב בעונש שהטיל בית המשפט הפרוצדורלי, למעט תיקון אי התאמה מינורית בקנסות שהוטלו. התיק עסק בעבירות חמורות שכללו שוד בנסיבות מחמירות, נטישה לאחר פגע וברח ועבירות רכוש נגד קשישים. בית המשפט חזר על עמדתו הנוקשה ביחס לעבירות מסוג זה, והדגיש את הצורך בענישה משמעותית, במיוחד כאשר לעבריינים עבר פלילי משמעותי והם מפגינים זלזול בחוק. חרף טענות ההגנה בדבר צעדיו הראשונים של המערער לקראת שיקום, מצא בית המשפט כי מאמצים אלה אינם מספיקים להפחתת עונשו, מה גם שלא התקיים הליך שיקום מלא, ולא ניתנו המלצות לטיפול עבור המערער האחר. בית המשפט שקל את ההשפעה הקשה על הקורבן, שהפכה מפוחדת וחסרת ביטחון לאחר האירוע, ואיבדה את ביטחונה העצמי ואת עצמאותה. משכך, קבע בית המשפט כי העונש הולם, ואישר מחדש את הצורך בענישה המשרתת הן תכלית מרתיעה והן תכלית גמול. ההחלטה להותיר על כנו את העונש המקורי מכירה בחומרת העבירות ובכישלונם החוזר ונשנה של המערערים לעמוד בתנאים ובפיצויים קודמים. לפיכך נדחו שני הערעורים, והקנס של אחד המערערים הותאם מ-1,750 ש"ח ל-1,500 ש"ח. לפיכך, נדרשו המערערים לרצות את עונשי המאסר שהוטלו עליהם, דבר שהדגיש את מחויבותה של הרשות השופטת לשמירה על עשיית צדק ולהרתעת פשיעה. פסק הדין נתמך פה אחד על ידי השופטים יוסף אלרון, אלכס שטיין וחאלד כבוב, תוך הנחיה למערער להתייצב בבית המעצר במועד שנקבע.