דב"ע נה/96 - 2

תקציר

הוגש ערעור על החלטת בית המשפט האזורי בתל אביב שלא לפסול עצמו מלדון בתיק שעניינו תביעה כספית של עובד נגד שני משיבים, בשל קרבתו המשפחתית של השופט לאדם הרלוונטי להליך. המערער טען כי לאחיו של השופט, מר עודד כהן, היה אינטרס ישיר בתוצאות המשפט וכי תפקידו כמנהל אגף הנוער במשרד החינוך יצר חשש אובייקטיבי למשוא פנים. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת הפסילה, בנימוק של היעדר ראיות לקשר ישיר בין מר כהן לבין התיק, והשיהוי של המערערת בהגשת הבקשה. חוקי ישראל בנושא זה אינם מקיפים ומשאירים זאת לשיקול דעתו של השופט המעורב. הקו המנחה לפסילה הוא קיומן של נסיבות מוכחות המצביעות על אפשרות ממשית למשוא פנים, שלא נמצאה במקרה זה. יתר על כן, השופט גילה את הקשר המשפחתי בתחילת הדיון, והמערער לא הגיש את בקשת הפסילה אלא בשלב מאוחר הרבה יותר. בית המשפט העליון קבע כי אין נסיבות המצדיקות חשש למשוא פנים, ולכן דחה את הערעור, תוך שהוא מדגיש כי יש לשפוט כל בקשה לפסילה על פי עובדותיה הייחודיות. לפיכך, החלטת בית הדין האזורי עמדה בעינה, והערעור נכשל.