רע"א 8185/08

תקציר

הערעור מתייחס למחלוקת על תשלומים בסך 2.5 מיליון ₪ בגין שירותי פינוי אשפה שסיפקה חברת א.ש.מ שירותים ותברואה בע"מ (המערערת) לעיריית טייבה. העירייה נמצאת תחת נאמן שמונה בשנת 2007 בפעם השנייה, לאחר נאמן קודם שמונה במהלך הקפאת הליכים ראשונה בשנת 1999. המערערת טענה כי יש לה עדיפות מוחלטת על פני נושים אחרים של העירייה, בהתבסס על פסק דין משנת 2004 שחייב את העירייה לשלם את מלוא עלויות שירותי פינוי האשפה שניתנו במהלך ההקפאה הראשונה. המערערת טענה כי יש להורות לנאמן הנוכחי לשלם את החובות שנצברו לאחר תקופת ההקפאה הראשונה אך לפני שחרור הנאמנים בשנת 2002, בהינתן שמדובר בהוצאות חיוניות ובעלות מעמד מיוחד. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המערערת, בקובעו כי החובות שנצברו במהלך ההקפאה הראשונה הם "חובות עבר" המחייבים הגשת הוכחת תביעה, וכי הנאמן הנוכחי אינו אחראי להם. בית המשפט אף מתח ביקורת על בא כוח המערער על התקפות בלתי מוצדקות על הנאמן והורה למערערת לשלם את הוצאות הנאמן ושכר טרחת עורך הדין. המערערת הפחיתה את תביעתה בערעור לסכומים שנצברו לאחר תקופת ההקפאה הראשונה. בית המשפט דחה את הערעור, והסכים עם מסקנתו של בית המשפט המחוזי כי הנאמן הנוכחי, שמונה בתקופת ההקפאה השנייה, לא היה אחראי לחובות שנצברו לפני ההקפאה השנייה, מה גם שחובות אלה אינם "הקפאת הוצאות". בית המשפט הדגיש כי המערערת לא הציגה כל דין התומך בטענתה לקדימות וכי העדפה כזו תפגע בעקרון השוויון בין הנושים. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי טענות המערערת נגד המדינה והנאמנים הקודמים אינן מתאימות להליך הנוכחי, שכן הם לא היו צד לו. בית המשפט גם לא ראה עילה להתערב בהוצאות שהטיל בית המשפט המחוזי, במיוחד נוכח ההפחתה בתביעת המערער. השופטת א' ארבל והשופט ס' ג'ובראן הסכימו עם פסק הדין.