ת"א 3021/09

תקציר

התובע תבע את הנתבע בגין הפרת תנאי פסק בוררות שהעניק לנתבעת זכות להחזיק ולהשתמש בחלקת קרקע. התובע טען כי הנתבע העביר את הזכות להחכיר את החלקה לחברות שבבעלותו, החכיר חלקים מהקרקע, שינה את סוג הפעילות העסקית בחלקה ולא שילם דמי שכירות במשך מספר חודשים. עם זאת, השופט פסק לטובת הנאשם בכל הסעיפים. השופט קבע כי הפעלת עסקיו על ידי הנתבע באמצעות חברות שבבעלותו אינה מהווה עבירה, שכן קיימת זהות מהותית מלאה בין הנתבע לבין חברותיו. באשר לתביעת חכירת המשנה, מצאה השופטת כי פסק הבוררות אינו מגביל את סוג הפעילות שניתן לבצע במגרש, וכי חכירת המשנה של הנתבעת נופלת בגדר תנאי הפסק. השופטת דחתה גם את הטענה בדבר השינוי בפעילות העסקית במגרש, שכן פסק הדין לא חייב המשך פעילות ספציפית. לבסוף קבע השופט כי הנתבעת תיקנה כל עיכוב בתשלומי דמי השכירות, וכי תביעתה הנוכחית של התובעת להשבת החלקה בגין אי תשלום אינה מוצדקת שכן הסוגיה נפתרה לפני כעשור. התובע חויב בהוצאות המשפט של הנתבע בסך 70,000 ₪.