עע"מ 13715-11-25

תקציר

בניתוח משפטי מקיף זה, נבחן את פסק הדין של בית המשפט העליון בעע"מ 13715-11-25, המתמקד בסוגיית החלת חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998, ובפרט במקרים של אי-מענה לבקשות מידע, תוך התייחסות להוצאות משפט. **עיקרי המקרה ורקע:** המערערת, "אם תרצו - ציונות להיות או לחדול", פנתה בבקשה לקבלת מידע מהמשיב, הממונה על יחידה לחופש המידע בצה"ל, על פי חוק חופש המידע. לאחר שלא קיבלה מענה, הגישה המערערת עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים. בית המשפט המחוזי, לאחר שהמידע נמסר לבסוף, הורה על מחיקת העתירה וחייב את המשיב בתשלום הוצאות בסך 2,000 ₪ לטובת המערערת. על החלטה זו הוגש הערעור לבית המשפט העליון. **השאלה המשפטית המרכזית:** השאלה המרכזית שעמדה בפני בית המשפט העליון עסקה, למעשה, בשאלת ההוצאות שנפסקו בבית המשפט המחוזי, ובפרט האם סכום ההוצאות שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי (2,000 ₪) הינו סכום הולם, כאשר המערערת פעלה להגשת עתירה עקב אי-קבלת מענה לבקשת מידע על פי חוק חופש המידע. **ניתוח משפטי ועקרונות משפטיים:** 1. **מטרת חוק חופש המידע והגנה על זכויות אזרחיות:** חוק חופש המידע נועד להבטיח את זכות הציבור לדעת ולפקח על פעולות הרשות. עיכוב בלתי מוצדק במתן מידע, או אי-מתן מענה כלל, מהווה פגיעה בזכות זו. במקרים כאלה, הגשת עתירה הופכת לצעד הכרחי להגנה על זכויות אזרחיות. 2. **עיקרון "אין זה ראוי" במקרים של עתירות מוצדקות:** השופט סולברג, בהתבססו על הלכות קודמות של בית המשפט העליון (כגון עע"מ 226/23, עע"מ 17043-07-25, עע"מ 74365-09-24, ועע"מ 5496/24 - "עניין איחוד הישיבות"), מדגיש את העיקרון לפיו "אין זה ראוי" כי גוף המגיש עתירות מוצדקות, הנחוצות בשל אי-קבלת מענה לבקשות לפי חוק חופש המידע, ייצא "בחֶסרון כיס". עיקרון זה מבקש למנוע מצב שבו גופים אזרחיים, המתמודדים עם התמודדות בירוקרטית ומשפטית, יישאו בנטל כלכלי בלתי סביר, ובכך ירתיע אותם ממימוש זכויותיהם. 3. **תפקיד בית המשפט העליון בפיקוח על פסקי דין של הוצאות:** אף שפסיקת הוצאות נתונה לשיקול דעת בית המשפט קמא, בית המשפט העליון מתערב במקרים בהם סבור הוא כי פסיקת ההוצאות אינה משקפת את מכלול הנסיבות, את חומרת ההפרה, או את העיקרון של אי-פגיעה בבעלי דין שהצליחו בעתירותיהם המוצדקות. 4. **נסיבות המקרה והצדקת הערעור:** במקרה הנדון, פסק הדין של בית המשפט העליון מצביע על כך שהערעור הוגש על רקע פסיקת הוצאות נמוכה יחסית (2,000 ₪) על ידי בית המשפט המחוזי. ההחלטה הראשונית של השופט סולברג (מיום 14.12.2025) מעלה כי יש "טעם" בטענות המערערת, וזאת בהתבסס על ההלכות שצוינו לעיל. 5. **ההשלכות על המשיב (צה"ל) והאיזון בין אינטרסים:** בית המשפט העליון מכיר בכך שמשאבי המשיב (צה"ל) מופנים כעת למאמץ המלחמתי. עם זאת, ההכרה בנסיבות המיוחדות של המלחמה אינה גורעת מהחשיבות של חופש המידע, אלא מבקשת ליצור איזון. אמנם, עיכוב מסוים יכול להיות מובן בנסיבות קיצוניות, אך עיכוב "ארוך עד מאוד" כפי שצוין, אינו מוצדק. ההחלטה לקבלת הערעור והחייבת את המשיב בהוצאות גבוהות יותר (8,500 ₪) משקפת איזון זה – הכרה במאמץ המלחמתי, אך גם הדגשה כי הדבר אינו יכול לבוא על חשבון זכות יסוד למידע, ובפרט כאשר אי-המענה היה ממושך. 6. **החלת תקנות סדר הדין האזרחי ובית המשפט לעניינים מינהליים:** השימוש בסמכות לפי תקנה 138(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אשר חלה בענייננו מכוח תקנה 34(א) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, מאפשרת לבית המשפט העליון להכריע בכתב (על בסיס הכתובים) במקרה זה, לאחר שהצדדים לא הגיעו להסכמה. **חידושים ודגשים:** * **הגברת הנטל על הרשויות בנוגע למענה לבקשות חופש מידע:** פסק הדין מחזק את הלחץ על רשויות המדינה, ובפרט על גופי ביטחון כמו צה"ל, להגיב לבקשות חופש מידע באופן מיידי ויעיל, גם בתקופות קשות. אי-מענה, גם אם על רקע נסיבות מלחמה, עלול להביא להטלת הוצאות משפט משמעותיות. * **חיזוק התקדים בעניין "איחוד הישיבות" והלכות דומות:** בית המשפט העליון ממשיך לבסס הלכה עקבית בנוגע לפסיקת הוצאות במקרים של אי-מענה לבקשות חופש מידע. הדבר מעיד על חשיבות עקבית שבית המשפט מייחס למנגנון חוק חופש המידע ככלי לביקורת ציבורית ולשקיפות. * **החלת עקרון "אכיפה מוגברת" של חוק חופש המידע:** ההחלטה להגדיל את סכום ההוצאות מ-2,000 ₪ ל-8,500 ₪ משקפת, למעשה, "אכיפה מוגברת" של הוראות חוק חופש המידע. הדבר נועד להרתיע רשויות מאי-ציות או מעיכובים בלתי סבירים, וכן לפצות את מבקשי המידע על העלויות והזמן שהושקעו בהגנה על זכויותיהם. * **שימוש מרוסן אך יעיל בסמכות הכרעה בכתב:** אף שההכרעה נעשתה על בסיס הכתובים (תקנה 138(א)(5)), היא מנומקת ומפורטת, ומבטאת את שיקול הדעת השיפוטי המעמיק, גם ללא דיון בעל פה. **סיכום:** פסק הדין בעע"מ 13715-11-25 מדגיש את מחויבות בית המשפט העליון להגנה על זכויות הציבור לדעת, במסגרת חוק חופש המידע. הוא מאשר את העיקרון כי גופים הפועלים למען שקיפות וצדק אינם צריכים לשאת בנטל כלכלי כבד כאשר עתירותיהם מוצדקות. אף בהתחשב בנסיבות המלחמה, בית המשפט קובע כי עיכוב ממושך במתן מענה לבקשות חופש מידע אינו מקובל, וכי יש להטיל הוצאות משפט המשקפות את חומרת ההתנהלות ואת הצורך בהרתעה, תוך איזון הולם עם נסיבות העת. ההחלטה מהווה חיזוק להלכות קיימות ומדגישה את החשיבות הציבורית של הנגשת מידע.