עת"מ 35104-06-20

תקציר

העותר, יורשו של יהודה ביטון ז"ל, הגיש בקשה לביטול בקשה לביצוע מכירת דירתם. הדירה הייתה אמורה להימכר לכיסוי חוב ארנונה של ביטון, הקשור למוסך שהיה בבעלותו המשותפת. העירייה טענה כי החוב נגרם על ידי החברה של ביטון ולא על ידו האישית, אך השופט קבע כי המסים הוטלו על בעל הנכס - ביטון - והחוב הוא באחריותו. עוד קבעה השופטת כי הטענה כי החוב חל על בעלים משותף אחר, מר אוליאל, על פי הסכם, אינה תקפה משום שביטון פרש מהעסק לפני שהחוב נוצר. השופט בחן האם העתירה נדחתה והאם חוב זה פקע מכוח תקופת ההתיישנות. הם הגיעו למסקנה כי אמנם היה שיהוי סובייקטיבי בהגשת העתירה, אך לא היה שיהוי אובייקטיבי שכן העירייה לא הוכיחה כל שינוי במצב או נזק שנגרם כתוצאה מהשיהוי. בסוגיית ההתיישנות קבעה השופטת כי רק חלק מהליכי הגבייה הובאו לידיעתו של ביטון וכי לאחר פרישתו כל מאמצי הגבייה בפועל כוונו כלפי אוליאל. השופט קבע כי תקופת ההתיישנות על החוב פקעה וכי יש לקבל את העתירה. משכך, נדחתה הבקשה לביצוע מכירת דירתו של העותר. העירייה חויבה לשאת בהוצאות העותר, בסך 20,000 ₪.