ת"א 270/06

תקציר

עיקרי עובדות המקרה אינן שנויות במחלוקת וניתן לסכם אותן כך: ביום 1.8.95 חתם שבן על ייפוי כוח המסמיך את הנתבע מס' 2 לפעול מטעמו כמעט בכל העניינים המשפטיים. לאחר מכן פתח הנאשם מס' 2 חשבון בנק על שמו של צבאן ומינה עצמו כמיופה כוח בחשבון. ביום 28.1.96 רכש שבן, המיוצג על ידי נאשם 2, את הזכויות בחלקת אדמה תמורת 269,148$. תמורת הרכישה שולמה באמצעותו קבוצת משקיעים, קרובי משפחה של הנתבע מס' 2. ביום 2.7.96 נערך חוזה מכר בין צבאן (שוב מיוצג על ידי הנתבע מס' 2) לבין המשקיעים, לפיו מכר להם שבאן את כל זכויותיו בחלקה תמורת אותו סכום. חוזה זה בוטל מאוחר יותר עקב מס רווחי הון גבוה. ב-31 באוקטובר 1997 נרשם צבאן כבעלים של החלקה. ביום 1.1.04 נערך חוזה בין צבאן לבין התובע, לפיו מכר צבאן את זכויותיו בחלקה לתובע תמורת 150,000$. ביום 24.1.04 בוטל ייפוי הכוח. ביום 4.5.05 נרשם צו עיקול בגין המחאות הביטחון שנתנה הנתבעת מס' 2 למשקיעים, וביום 3.10.06 הגישה התובעת את התביעה הנוכחית. המחלוקת המרכזית נוגעת לתוקפו של החוזה בין צבאן לבין התובעת. התובע טוען כי רכש את הזכויות בחלקה בתום לב, תמורת תמורה יקרת ערך ומסתמך על רישום המקרקעין בו רשום צבאן כבעלים. הנתבעים טוענים כי התובע ניצל במרמה את מצוקתו הכלכלית של צבאן וכי לא ידע על טיב המסמכים עליהם חתם. עוד נטען, כי התובעת ידעה כי הנתבע מס' 2 מחזיק בייפוי כוח וכי המכירה לתובע נעשתה מכוח סמכות זו. לאחר ששקל את חומר הראיות, בית המשפט פוסק לטובת התובע. עדותם של התובע ומר כהן, שכן של שבן, עדיפה על זו של הנתבעים. בית המשפט מוצא כי התובע עמד בנטל ההוכחה והוכיח כי רכש את זכויותיו של צבאן בחלקה בתוקף, בתום לב ובתמורה יקרת ערך. עוד קובע בית המשפט כי הנתבעים התרשלו בכך שלא רשמו כל תביעה בנכס וכי עיכובם עולה כדי הפרת חובת תום הלב. חשוב לציין כי הנתבעים לא הוכיחו את טענתם כי התובע פעל במרמה. לפיכך, בית המשפט מצהיר כי החוזה בין צבאן לבין התובעת תקף וניתן לאכיפה. התובע זכאי לכך שזכויות אלה יירשמו על שמו, ויש לבטל הערות וצווים שונים המגבילים זכות זו. הנתבעים חויבו לשלם לתובע אגרת בית משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 10,000 ₪ מע"מ.