ע"א 65/49

תקציר

המקרה של משה פריזלר נ' פריץ וייס עוסק בסכסוך כספי על הלוואה של 200 לירות. פריצלר טען כי הלווה את הסכום לווייס, אך וייס הכחיש שקיבל את הכסף וסירב להחזירו. הראיה המרכזית הייתה מסמך שנכתב בגרמנית, שלטענת פריצלר היה אישור הלוואה מוייס, ואילו וייס טען כי הוא לא נועד לפריצלר ולא פירט את מהות ההלוואה. בית משפט השלום האמין לפריצלר והורה לווייס להחזיר את ההלוואה, אך בית המשפט המחוזי הפך החלטה זו ופירש את החוק כדורש ראיה בכתב לקיומה של ההלוואה, דבר שפריצלר לא הצליח לספק. עם זאת, ערכאת הערעור חלקה על פרשנותו המחמירה של בית המשפט המחוזי לחוק. בית המשפט קבע כי עדות בעל פה יכולה להשלים ראיות בכתב, בתנאי שהראיות המשולבות יוכיחו באופן מהימן את ההלוואה. זאת ועוד, בית המשפט לערעורים מצא את הערכת מהימנותם של העדים סבירה יותר מזו של בית המשפט המחוזי, והגיע למסקנה כי פסק הבוררות הנזכר בתיק אינו מהווה מכשול משפטי לתביעתו של פריזלר. בעקבות זאת, החזיר בית המשפט לערעורים את החלטת בית משפט השלום והורה לווייס לפרוע את ההלוואה בצירוף ריבית ושכר טרחה.