ת"א 10132/04

תקציר

התובעים, טל וליאורה בן שאול, רכשו דירה לא רשומה מזאב בר ובניו בנין ופיתוח 1994 בע"מ ונ.נ. עדיקה (1995) בע"מ. הקרקע עליה ממוקמת הדירה נמצאת בבעלות מינהל מקרקעי ישראל. למוכרים יש הסכם פיתוח עם המינהל ולקונים יש הסכם שכירות איתם. הרוכשים התקשרו בחוזה למכירת הדירה לצד שלישי, לב לנגרמן, שהיה זקוק להלוואה משועבדת כדי לממן את הרכישה. לשם כך נדרשה התחייבות לרישום משכנתא והעברת זכויות. לאחר מכן הגישו הרוכשים תביעה לחייב את המוכרים ואת המינהל לתת ללנגרמן התחייבות לרשום משכנתא ולרשום את העברת הזכויות. בית המשפט פסק לטובת הרוכשים. בית המשפט קבע כי הסכם המכר בין הרוכשים למוכרים מזכה את הרוכשים בסעדים המבוקשים. למרות שהמוכרים והקונים התקשרו בהסכם פשרה, הוא לא ביטל את חובת המוכרים לרשום את הנכס. בית המשפט דחה גם את טענות המוכרים כי לרוכשים אין יריבות עמם וכי יש להפנות את התביעה למינהל בלבד. המוכרים נצטוו לתת ללנגרמן התחייבות לרשום משכנתא ולרשום את העברת הזכויות מהרוכשים בתוך 20 ימי עבודה. אשר למינהל, קבע בית המשפט כי הסכם השכירות בין הרוכשים לבין המינהל, יחד עם מעמדו של המינהל כנאמן ציבור, מחייבים אותו לספק את ההתחייבות המבוקשת. המינהל נצטווה למסור את ההתחייבות ללנגרמן ולרשום את העברת הזכויות, לפי בחירת הקונים, בתוך פרק זמן זהה לזה של המוכרים. המוכרים חויבו לשלם לרוכשים 20,000 ₪ ולמינהל 15,000 ₪ הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.