עפ"ת 43341-02-22

תקציר

פסק הדין הנדון קשור לערעור על עבירת תנועה, שם ניסה המערער לטעון כי יש לתת לו ארכה לערער על שלושה דוחות שניתנו בגין עבירות תנועה. הטענה המרכזית שהועלתה על ידי המערערים הייתה כי הם לא שילמו את הקנסות באופן אישי, שכן הדבר נעשה על ידי מזכירה בחברה שבבעלותם. עם זאת, בית המשפט דחה את הערעור בקובעו כי שיטת התשלום אינה מצדיקה את הארכת מועד המשפט. לטענת בית המשפט, טענת המערערת כי הסמיכו את המזכירה לנהל את כל התשלומים מבלי לוודא את מקורם ותוקפם של החובות אינה תירוץ סביר. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי חזקת הידיעה עומדת בעינה, כלומר המערערת הייתה מודעת לדיווחים, מה גם שהקנסות שולמו בתוך חלון הזמן הקבוע בחוק של 90 יום. גם תעודות המסירה לא הוגשו, דבר שבית המשפט ראה מיותר בהתחשב בתשלומי הקנס במועד. בסופו של דבר, אישר השופט את החלטת בית משפט קמא ודחה את ערעורו של המערער, תוך שהוא מאשר את תוקפם של הדוחות ואת העונשים הנלווים אליהם. לפסק דין זה השלכות על כל מי שמנסה לערער על עבירות תנועה, תוך הדגשת חשיבות האחריות האישית והפעולה בזמן.