ע"א 2/81

תקציר

הכרעת הדין דנה בהחזקת מספר חלקות קרקע על ידי שלושה נאשמים. התובעת, חברת קונס בע"מ, ביקשה לסלק את חזקת הנתבעים בנימוק שתביעותיהם להתיישנות על המקרקעין אינן תקפות. בית המשפט קבע כי לנתבעים שושני ורוזנמן לא הייתה טענת התיישנות תקפה על המקרקעין שהיו ברשותם, משום שהחזקתם לא הייתה "נוגדת", כלומר לא נבעה מתביעת בעלות עצמאית. החזקתם מקורה בסמכותה של אגודת ישראל, הבעלים הרשום של הקרקעות, ולכן לא ניתן היה לראות בהם כנוגדים. יתר על כן, בית המשפט פירש את הדינים הרלוונטיים כך שתקופת ההתיישנות על מקרקעין מוסדרים, כגון החלקות הנדונות, החלה ביום 1.1.1970, או 30 שנה לאחר שהנתבעים תפסו את החזקה, ולפיכך תביעותיהם אינן תקפות. באשר לנאשם ישפה, קבע בית המשפט כי החזקתו, שהחלה לאחר החזקתו של רוז'נסקי, אינה יכולה להיחשב כהמשך להחזקתו של רוז'נסקי משום שלא התקיימה ביניהם מערכת יחסים משפטית. ישפה לא היה יורשו או יורשו של רוז'נסקי, ולכן לא יכול היה לצרף את החזקה שלו לזו של רוז'נסקי לצורך עמידה בחוק ההתיישנות. בנוסף, השופט קבע כי החזקתם של רוז'נסקי וישפה לא הייתה "מנוגדת", אלא הותרה במשתמע על ידי בעלי הקרקע. השופט הכריע גם בשאלת הרישיון, וקבע כי רישיון מכללא להחזקה במקרקעין ניתן לביטול בכל עת, ויש לתת לבעלי הרישיון הודעה וזמן סבירים לפנות את הנכס. במקרה דנן, התובעת הודיעה די הצורך לנתבעים ונתנה להם ארכה סבירה עד ליום 1.7.82 כדי להסיר את ידיהם מהנכסים. עוד ציינה השופטת כי תביעה לפינוי על בסיס שלילת רישיון חייבת להיקבע במפורש בכתב התביעה, כפי שנעשה במקרה זה. בסיכומו של דבר, דחה השופט את הערעור שכנגד וקיבל את ערעורה של חברת קונס. שושני, ישפה ורוזנמן נצטוו לפנות את החזקה שלהם מהאדמות שבמחלוקת, מלבד 80 הדונמים שחכר רוזנמן. כמו כן חויבו הנתבעים לשלם לתובע שכר טרחת עורך דין והוצאות.