רע"א 5834/03

תקציר

עניינו של המשיב שנפגע בתאונת דרכים ביום 5.2.99, שהביאה גם למותו של אביו. בדרישה לפיצוי בגין נזקים נפשיים, ביקש המשיב תחילה מבית משפט השלום למנות מומחה לבריאות הנפש, אך בקשה זו נדחתה. הוא לא נרתע, ומאוחר יותר הציג מסמך חדש ממרפאה פסיכיאטרית שטען כי בעיותיו הנפשיות קשורות לתאונה וביקש לקבוע תור שוב. טענה זו נדחתה שוב על ידי בית משפט השלום, מה שגרם למשיב לבקש רשות ערעור, אשר נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בשל היעדר עילה מספקת למינוי מומחה. לאחר מכן ערער המשיב על פסיקת הפיצויים העיקרית, שלא כללה נזקים נפשיים. לפנייה זו צורפו מסמכים רפואיים נוספים המעידים על תסמונת דחק פוסט-טראומטית. בית המשפט המחוזי הפך את ההחלטה הקודמת ומינה את ד"ר א. בן-אפרים כמומחה לבריאות הנפש כדי לבחון האם למשיב יש נכות נפשית עקב התאונה והקשר שלה למות אביו. החלטה זו הובילה לבקשה לביקורת שיפוטית נוספת. עיקר הטענות היו האם בית המשפט המחוזי, בשבתו כערכאת ערעור, יכול היה למנות מומחה לבריאות הנפש לאחר דחייה קודמת ואם היה צריך להחזיר את העניין לערכאה נמוכה יותר. התיק בחן את ההיבטים הפרוצדורליים של ערעור על החלטות ביניים ואת המורכבות של קבלת רשות ערעור על החלטות קודמות. למרות ויכוח משפטי היסטורי בשאלה האם דחיית רשות ערעור חוסמת ערעור נוסף במסגרת פסק הדין, נקבע בפסק הדין כי דחייה כזו אינה מונעת בחינה מחודשת בערעורים על פסק דין. לפיכך, פעלה ערכאת הערעור במסגרת זכויותיה במינוי מומחה במישרין מבלי לחזור לערכאה הראשונה. הערעור הסופי נדחה ללא הוצאות, בתמיכת השופטים ריבלין וגרוניס, תוך הדגשת סמכויותיה הנרחבות של ערכאת הערעור בקבלת החלטות ללא הגבלות פרוצדורליות על ערעורים שנדחו בעבר.