דב"ע לג/25 - 3

תקציר

התביעה בבית המשפט נוגעת לאפליה הנוגעת למסלולי קידום נפרדים לדיילים ולדיילים, ומדגישה את מהותן של פרקטיקות מפלות הפוגעות בשוויון הזדמנויות. בית המשפט מדגיש כי אפליה כרוכה ביחס לא שוויוני ולא הוגן לקבוצות, כפי שהוגדר באמנת העבודה הבינלאומית משנת 1958. המקרה מתמקד באופן שבו מסלולי קידום נפרדים ומובחנים פוגעים מטבעם בסיכויים שווים, תוך התייחסות לדוקטרינת "נפרד אך שווה". דיילת עתרה נגד הוראות בהסכם קיבוצי שמנעו קידום לתפקידים מסוימים, בטענה שמדובר באפליה. בית המשפט מצא כי הוראות אלה פוגעות בכבוד ולא ניתן להצדיקן או לאזן אותן על ידי הטבות אחרות. פסק הדין ביטל סעיפים ספציפיים בהסכם הקיבוצי, בנימוק שההפליה מנוגדת ל"תיקון עולם" ולסדר הציבורי, והוא מדגיש את תפקידו של בית הדין בהתערבות כאשר ניכרת אפליה. פסק הדין מדגיש כי כבודם ושוויון הזדמנויותיהם של העובדים אינם סחורה שיש לסחור בה או לשקול אותה אל מול רווחים כספיים. כמו כן, הוא דן באופיו של ההסכם הקיבוצי ובמידת ההתערבות המשפטית המותרת בפרקטיקות מפלות. בסופו של דבר, בית המשפט קבע כי יש לבטל פרקטיקות מפלות בהסכמי החברה, ובכך חיזק את הטענה כי יש למגר אפליה, בין אם משתמעת ובין אם מפורשת, לשם קידום זכויות אדם בסיסיות וכי היתרונות הקיימים אינם יכולים להצדיק חסמים מפלים.