ע"א 7925/09

תקציר

הכרעת הדין במקרה זה כרוכה בקבלה חלקית של ערעור המערערים, תוך הכרה בהם כבעלי הזכויות הרשומים במקרקעין הנדונים. המערערים והמשיבים הגיעו להסכמה בנקודה זו, והסכימו לזיהוי תמורת כתב שיפוי. הקרקע נרשמה במקור תחת השמות עומר כסאב, אחמד מוסטפא יחיא וחאלד כסאב אחמד מוסטפא סעאבנה, עם הבחנה בין שמות שנבעה מדרישות זיהוי היסטוריות במהלך מפקד האוכלוסין הממשלתי הראשון. אף צד אחר לא תבע את הקרקע במשך למעלה מחמישים שנה, דבר המחזק את טענת המערערים. חרף ההכרה בזכויותיהם במקרקעין, אישר בית המשפט קמא את החלטת בית משפט קמא שלא ליתן פיצוי חלופי על הקרקע, שכן המערערים לא הצליחו להוכיח כי הקרקע הייתה מקור הכנסתם העיקרי או כי עמדו בדרישות דין אחרות. בית המשפט הסכים גם עם הערכתו של בית משפט קמא את סכום הפיצוי הבסיסי, והעדיף את הערכת השמאי של המשיבים על פני הערכת המערערים. מאחר שהמערערים סירבו שוב ושוב להצעות הפשרה של המשיבים, אשר עלו בקנה אחד עם הליכים משפטיים שנועדו למנוע התדיינות משפטית ממושכת, הם לא יכלו לתבוע פיצויים מעבר למה שקבע בית משפט קמא. צוין השיהוי של 53 שנים בהגשת תביעתם והשפעתו על הפיצוי האפשרי שיוכלו לקבל, בהינתן שינויים בשווי הנדל"ן. בסופו של דבר, זכאים המערערים לפיצוי על בסיס הערכת שמאי דאו, המותנה בחתימה על שיפוי במקרה שיתעוררו אי התאמות עתידיות לגבי מעמדם כבעלי זכויות רשומים. לא הוטלו הוצאות בשל נכונותם המוקדמת של המשיבים להתפשר.