רע"א 4637/10

תקציר

פסק הדין הנדון הוא דחיית ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שלא ליתן סעד זמני לעיכוב ביצוע משכון. המבקשים, בעלי מניות בחברה שנטלה הלוואה מבנק אגוד, שיעבדו את זכויותיהם החוזיות בחלקת קרקע ובמבנה תעשייה כבטוחה לחוב החברה. כאשר החברה הגיעה לחדלות פירעון, הבנק ביקש לפדות את המשכון. המבקשים טענו כי הבנק התחייב בעל-פה להגביל את מסגרת האשראי ולהעמיד ביטחונות נוספים, וכי לא עשה כן. עוד טענו כי הם זכאים להגנות מסוימות מכוח דיני הגנת הדייר וההוצאה לפועל, שהבנק לא הסביר להם. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לסעד זמני, בקובעו כי המבקשים לא ביססו סיכויי הצלחה. המבקשים ערערו על החלטה זו. עם זאת, בית המשפט לערעורים הסכים עם בית המשפט המחוזי, וקבע כי התחייבויותיהם בעל פה של המבקשים סותרות את שטר ההתחייבות בכתב, וכי המבקשים לא הביאו ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיהם. יתר על כן, מאזן הנוחות העדיף את הבנק שכן החוב גדל והנכס לא נוצל על ידי המבקשים. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחתה, והסעד הזמני המבוקש נדחה. פסק דין זה מדגיש את חוסר הרצון של בתי המשפט להתערב בהחלטות פרוצדורליות הנוגעות לסעדים זמניים, ומדגיש את חשיבותם של הסכמים בכתב על פני התחייבויות בעל פה.