עת"מ 24075-09-22

תקציר

העותרים ביקשו כי ראש המועצה יפעיל את סמכותו על פי חוק העזר הרלוונטי להסיר חסימות בכביש הסמוך לקיבוץ, שלטענת העותרים חוסם את הגישה לנכסיהם. המועצה והעומד בראשה טענו כי יש לדחות את העתירה שכן היא אינה אחראית לחסימות וכי היה מקום להוסיף משיבים נוספים. עם זאת, בית המשפט מצא כי העתירה הוגשה כדין נגד המועצה והעומד בראשה, שהיו מוסמכים לפעול על פי חוק העזר. כמו כן, קבע בית המשפט כי חוק העזר חל על הדרך הנדונה, על אף שמבחינה פורמלית הוא אינו חלק משטח המועצה, שכן הוא יועד לשימוש בדרכים בתכנית ושימש את הציבור במשך זמן רב. בית המשפט גם הסכים עם העותרים כי החסימות היוו מטרד לפי חוק העזר, ולראש המועצה הייתה סמכות להורות על הסרתן. עם זאת, בית המשפט מצא כי ההליך שהוביל להחלטת המועצה שלא לפעול היה פגום מבחינה פרוצדורלית. בית המשפט מתח ביקורת על חוסר הבהירות בתהליך קבלת ההחלטות, על החקירה הלקויה של מחלוקות עובדתיות, על היעדר בירור מעמיק של טיעוני בטיחות ועל אי שקילת פתרונות חלופיים. בית המשפט הורה לראש המועצה לקיים דיון חדש, לשקול מחדש את העניין ולקבל החלטה חדשה בתוך זמן קצר. הקיבוץ והמועצה חויבו לשלם את הוצאות העותרים בשיעור מתון.