עמ"נ 12949-01-15

תקציר

הערר מתייחס לדחיית בקשה לרישיון ישיבה על ידי משרד הפנים לנתין זר ששהה בעבר שלא כדין בישראל. המבקשים, בני זוג עם ילד קטין, ביקשו להקים תא משפחתי משותף בעקבות גירוש האב מהארץ. עם זאת, בית המשפט לא מצא עילה להתערב בהחלטת המשרד. צוין כי האב עזב את המשפחה למעלה מעשור, וחסרות ראיות המעידות על קשר מתמשך בתקופה זו. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי שיקולים הומניטריים, כגון בריאותה הנפשית של האם וטובת הילד, אינם מצדיקים מתן תושבות קבע לאב. גם מצבה הרפואי של האם, על אף היותו חשש, לא נחשב לעילה מספקת, במיוחד לאור העובדה שהטיפול בה הופסק והקשר בין הידרדרותה לבין עזיבתו של האב לא נקבע באופן חד משמעי. בנוסף, דחה בית המשפט את הטענה כי האפשרות להגשת בקשה עתידית לקבלת מעמד על בסיס שירותו הצבאי של הילד מהווה עילה להחלטה חיובית בשלב זה. ככלל, בית המשפט מצא את החלטת המשרד מנומקת היטב ונתונה לשיקול דעתו, ולכן הערעור נדחה.