ע"פ 9159/05

תקציר

מדובר במקרה של ערעור על פסק דין של בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים, שהרשיע את המערער באי ציות לצו בית משפט, עבירה לפי חוק התכנון והבניה. המערער נקנס בסכום של 6,000 ₪ ונגזרו עליו חודשיים מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי. הרקע לתיק הוא כתב אישום קודם שהוגש נגד המערער בגין אותה עבירה, בין יוני 2001 ליולי 2001, ממנו זוכה מחמת עניין טכני - עד התביעה לא יכול היה להעיד מזיכרונו בלבד, ופרוטוקול החקירה לא הוצג בבית המשפט. כתב אישום שני הוגש נגד המערער בגין אותה עבירה, בין יולי 2001 ליולי 2003. המערער טען כי העיקרון של "כבר זוכיתי" צריך לחול בעניינו, ועל כן יש לדחות את האישום השני. המשיב טען, לעומת זאת, כי העבירה של אי ציות לצו בית משפט היא עבירה נמשכת, וכי אין בזיכוי באישום הראשון כדי לשלול את עבריינות התנהלותו של המערער בתקופה השנייה. בית המשפט הסכים עם המשיב וקבע כי בשני כתבי האישום היו עובדות שונות, וכי הזיכוי ה"אילם" הקודם לא מנע מהתביעה להגיש כתב אישום חדש לתקופה המאוחרת יותר. עוד טען המערער כי ההליך שננקט בבית משפט קמא היה פגום, שכן הותר לעד התביעה להעיד על תיעוד ביקורו במקום, שלא נמסר למערער קודם לדיון. בית המשפט דחה טענה זו בקובעו כי הרשומה מהווה חומר חקירה, וכי היא הועמדה לרשות ההגנה לקראת הדיון, בהתאם לדרישות חוק סדר הדין הפלילי. לבסוף, טען המערער כי העונש היה חמור יתר על המידה, אך בית המשפט דחה גם טענה זו, בהתחשב בכך שהקנס והמאסר על תנאי היו סבירים בנסיבות העניין. לפיכך הערעור נדחה במלואו.