ד"נ 15/88

תקציר

בפסק דין זה עמד בית המשפט בפני תיק מורכב של אחריות לאחר שאדם הותקף על ידי שלושה כלבים, שניים מהם היו שייכים למשיבים ואילו בעליו של הכלב השלישי לא זוהה. תחילה פסק בית המשפט מדרגה ראשונה לטובת העותר, והטיל על שני בעלי הכלבים הידועים את האחריות למלוא הנזק. השופט ד' לוין הביע דעה התומכת בהחלטה זו, וטען כי הנזק שנגרם אינו ניתן לחלוקה, וכי הטלת אחריות מלאה על שני המשיבים מוצדקת בהתחשב בנסיבות. השופט ש' לוין והשופט ט' אור הסכימו עמו, והדגישו את התפיסה מהפסיקה האנגלו-אמריקאית לפיה לעיתים עדיף להעדיף את הנפגע על פני הנתבע כאשר הוכחה רשלנות, אך מידת תרומת הפרט לנזק אינה ודאית. הם הדגישו מקרים דומים שבהם בתי המשפט נמנעו מלאלץ צד אחד לשאת בכל ההשלכות כאשר היו מעורבים בו עוולות מרובות. השופט י' באך, בחוות דעתו החולקת, עמד כנגד היגיון זה, הדגיש את הצורך במידתיות והזהיר מפני הטלת אחריות על צדדים לנזקים שלא גרמו במלואם. הוא ביקר את הגישה כפשטנית מדי וציין פסיקות עבר שנמנעו מאחריות קולקטיבית כזו אלא אם כן הוכח עוולה משותפת ברורה. עם זאת, קיבל בית המשפט בדעת רוב את עמדתו של השופט ד' לוין, וקבע כי על המשיבים לשאת במלוא האחריות לנזקים, לרבות הוצאות הדיון הנוסף, שנקבעו על סך של 15,000 ₪ בתוספת ריבית, ובכך החזיר את פסק הדין הראשוני לטובת העותר.