ע"פ 1175/97

תקציר

מסמך זה מנתח ערעורים מאוחדים על פסק דין של בית משפט השלום בירושלים בעניינו של איתמר בן גביר. בן גביר הורשע בהחזקת חומר תעמולה לטובת ארגוני טרור והפרת הוראת חוק. ## ניתוח עקרונות משפטיים וחידושים: **1. פרשנות "חומר תעמולה לטובת ארגון טרור" (סעיף 4(ג) לפקודה למניעת טרור, תש"ח-1948):** * **פרשנות מרחיבה יותר ל"טובת הנאה":** בית המשפט מאמץ פרשנות מרחיבה למונח "טובת הנאה" על פי הפקודה, תוך הדגשת הצורך לבחון את פעולותיה של המערערת "במסגרת הרחבה יותר של הסיוע שהיא מעניקה לארגון טרור, ולא במסגרת הצרה והפורמלית... כשהוא מבודד מהרקע הכללי". הדבר עולה בקנה אחד עם נימוקיו של בית המשפט העליון בבג"ץ 6897/95 בנימין זאב כהנא נ' תת-נציב קרויזר ואח'*, המדגיש כי הפקודה נועדה למנוע כל פעילות המסייעת לארגון טרור להתקיים, לפעול ולהשפיע, גם אם היא לכאורה "נורמלית" או חוקית עבור ארגונים אחרים. * **מסקנה מתוכן וממוציא לאור:** בית המשפט קבע כי ניתן להסיק על אפיון חומר כ"חומר תעמולה לטובת ארגון טרור" הן מתוכנו והן מ"מוציא לאור". המשמעות היא שאם החומר נושא מסר דומה לאידיאולוגיה של ארגון טרור, והמפרסם מזוהה כארגון טרור או קשור אליו, הדבר תומך בהרשעה. * **התמקדות בהתאחדות האסורה:** בהסתמך על *ורשבסקי נ' מדינת ישראל*, בית המשפט הדגיש כי האיסור נעוץ בזיקה להתאחדות האסורה (ארגון הטרור) ובכוונה לסייע למטרותיה, ולא רק בתוכן הספציפי של החומר. אם החומר מוחזק לטובת ארגון טרור ונועד לשרת את מטרותיו, "שאלת התוכן תהיה שאלה משנית". * **החלה על "נגזרים" ו"צירופים":** בית המשפט חיזק את עמדת בית המשפט העליון בבג"ץ 6897/95* כי הכרזת ממשלה המגדירה ארגון כארגון טרור חלה גם על "צירופים" ו"נגזרות" שלו. זה מבוסס על העיקרון ש"מהות" הארגון, ולא צורתו או שמו, קובעת את סיווגו. בית המשפט מצא כי תנועת "המרד הישראלי", על ידי תמיכה במטרות ושיטות אלימות דומות לארגוני "כך" ו"כהנא חי" האסורים, נופלת תחת מטריה זו, בין אם כנגזרת ישירה ובין אם כשילוב. * **דחיית טענת "משטרת המחשבות":** בית המשפט דחה במפורש את טענת המערער כי ההרשעה עולה כדי "משטרת מחשבות". הוא הבהיר כי ההרשעה מבוססת על מעשים (הכנת 500 מדבקות לתעמולה) ולא על מחשבות גרידא, תוך הדגשת זכותו של המשטר הדמוקרטי להגן על עצמו מפני תעמולה המערערת את יסודותיו. **2. הפרת הוראת חוק (סעיף 287 לחוק העונשין, התשל"ז-1977) ואכיפת צווי הרחקה:** * **בהירות צווי המניעה:** בית המשפט מצא כי צו המניעה, שאסר על המערער לעזוב את היישוב ללא אישור בכתב, היה ברור וחד משמעי. הניסוח הספציפי פירט את חובותיה של המערערת, ולא הותיר מקום לספק באשר לפעולות המותרות והאסורות. * **פרשנות מחמירה של האישורים:** בית המשפט פירש בחומרה את האישור שניתן למערער להישאר בירושלים לצורך משפטו. הוא הגיע למסקנה כי אישור זה הוגבל למשך המשפט ולא התיר פעילויות ממושכות מחוץ ליישוב שלו, כגון ביקור במוזיאון ולאחר מכן נסיעה רחוקה יותר. סטייתו של המערער מהמטרה והזמן המורשים היוותה הפרה. * **אין הצדקה להתעלם מצווי בית המשפט:** בית המשפט הדגיש כי מעשיו של המערער, כולל המשך ביקור במוזיאון ולאחר מכן נסיעה רחוקה יותר ממקום מגוריו לאחר משפטו, לא היו סטיות קלות אלא פעולות ממושכות שאינן קשורות למטרת ביקורו. זה חיזק את הקביעה של הפרה. **3. גזר דין וערעור על גזר הדין:** * **השלכות של התנהגות בלתי מורתעת:** ערעור המדינה התמקד בהקלה בעונש. בית המשפט הסכים כי בית המשפט קמא שגה בכך שלא ביצע את העונש על תנאי, במיוחד לאור העובדה שהמערער ביצע עבירות נוספות זמן קצר לאחר גזר הדין, דבר המעיד על חוסר הרתעה. בית המשפט ציין כי המערער לא רק שלא הראה חרטה אלא גם ניסה להצדיק את מעשיו בנרטיב כוזב. * **תחולת סעיף 56(א) לחוק העונשין:** המדינה טענה, ובית המשפט קיבל, כי בית המשפט קמא לא סיפק נימוקים להימנעות מביצוע העונש על תנאי כנדרש בסעיף 56(א) לחוק העונשין. סעיף זה מחייב פירוט של נסיבות מיוחדות שיהפכו את היישום לבלתי צודק. * **חידוש שיפוטי בגזר הדין:** בית המשפט לערעורים, בקבלת ערעור המדינה, שינה את גזר הדין המקורי. הוא הפעיל את העונש על תנאי והטיל עליו עונש מאסר מצטבר, מה שמדגים גישה מחמירה יותר לגזר הדין כאשר קיימות הרשעות קודמות, התנהגות בלתי מורתעת והתעלמות מצווי בית המשפט. זה מייצג חידוש משפטי באופן הטיפול במקרים כאלה, תוך מתן עדיפות לביטחון הציבור ושלטון החוק על פני הקלות הנתפסת על ידי בית המשפט הנמוך. לסיכום, פסק הדין מדגיש מגמה שיפוטית לפרשנות תקיפה של חוקים שנועדו להילחם בטרור, ולהרחיב את טווח ההגעה שלהם לפעולות ולארגונים התומכים או נגזרים של ישויות טרור מוכרזות. הוא גם מדגיש את החשיבות של הקפדה על הוראות משפטיות ועקרונות ההרתעה בגזר הדין.