ע"פ 3337/91

תקציר

המערער בערעור אזרחי מס' 3413/91 הורשע בבית המשפט המחוזי בשוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין. ההרשעה התבססה על זיהוי הקורבן את המערער, שלא נחשב אמין דיו כדי להרשיע את המערער לבדו. עם זאת, בשילוב עם זיהוי ודאי של קולו של המערער על ידי קורבן אחר במסדר זיהוי, מצא בית המשפט כי די בראיות כדי להרשיע את המערער. הערעור על ההרשעה נדחה. בית המשפט העליון דחה גם ערעור על עונש של חמש שנות מאסר בפועל וארבע שנות מאסר על תנאי, למרות שמצא כי הוא מקל מדי, מתוך תקווה שהמערער בן ה-50 יחדל מפעילותו העבריינית. לפיכך נדחו שני הערעורים. השופט גולדברג, שכתב את פסק הדין אליו הצטרפו השופטים לוין וחשין, הדגיש את הצורך בזהירות במקרים של ראיות זיהוי וחיזק את הצורך בנוכחות עורך דין במהלך מסדרי הזיהוי, אם כי במקרה זה היעדרו של עורך דין במהלך הזיהוי הראשוני של התמונה נחשב מובן נוכח היעדרו של חשוד ספציפי.