ת"א 74305-11-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף, המתמקד בעקרונות משפטיים וחידושים, המבוסס אך ורק על המידע שסופק: **ניתוח משפטי: בקשת פסלות שופט – אובייקטיביות, מראית פני הצדק ונטל ההוכחה** **הקדמה:** פסק הדין הנדון עוסק בבקשת הנתבע, מר חנן עמוס, לפסול את השופט מלדון בתביעה שהוגשה נגדו, ולהעביר את התיק לבית משפט אחר. עילת הבקשה מתבססת על פסק דין קודם שניתן על ידי אותו שופט, אשר כלל הערות ביקורתיות על חוות דעתו של הנתבע ועדותו בהליך קודם. התובע, מר גיא זקן, מתנגד לבקשה. **המסגרת הנורמטיבית – חשש ממשי למשוא פנים:** הבסיס המשפטי לבקשת הפסלות מעוגן בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, הקובע כי "שופט לא ישב בדין אם מצא, מיזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט". **מבחן האובייקטיביות:** השופט מדגיש כי המבחן המרכזי לקבלת בקשת פסלות הוא **אובייקטיבי**. לא די בחשש סובייקטיבי של בעל הדין, אלא נדרש להוכיח קיומן של נסיבות חיצוניות, הניתנות להוכחה, אשר מעוררות חשש ממשי למשוא פנים. כפי שנקבע בפסיקה (למשל, בעניין לוי), אין די בחשש "סתם" או "ערטילאי". **נטל ההוכחה:** הנטל להוכיח את קיומן של נסיבות המצדיקות פסלות מוטל על המבקש. נטל זה הוא "כבד", שכן רק התבטאויות נחרצות במיוחד, המעידות על "נעילת דלת" ואי-פתיחות לשינוי דעה, יכולות להצדיק פסילה. **התבטאויות שאינן מקימות עילת פסלות:** הפסיקה המצוטטת (למשל, עניין לוי, עפ"ס 41432-12-25) מבהירה כי לא כל התבטאות, אף אם ניתן היה לנסח אותה באופן מוצלח יותר, מקימה עילת פסלות. שופט רשאי ואף מחויב להציף קשיים משפטיים או עובדתיים בעמדותיו של צד, מבלי שפעולה זו תעיד בהכרח על "נעילת דלת" או משוא פנים. **דיון קודם והכרעה בהליך קודם – אינם פוסלים אוטומטית:** בית המשפט מרחיב בנוגע לעיקרון לפיו עצם קיום דיון קודם והכרעה בו, ואף שמיעת ראיות והערכת מהימנות עד, אינם פוסלים את השופט מלדון שוב באותו עניין, במיוחד אם התיק הוחזר מערכאת הערעור. עיקרון זה מקבל משנה תוקף כאשר עמדת השופט התגבשה **ביחס לסוגיה מסוימת במסגרת הליך אחר, שהתנהל בין בעלי דין אחרים** (כמו בעניין אלימלך). **יישום על המקרה הנדון:** 1. **הליך קודם מול הליך נוכחי:** השופט מציין כי התבטאויותיו בנוגע לנתבע נאמרו במסגרת הליך אחר, על יסוד ראיות וטענות של בעלי דין באותו עניין. טענותיו העובדתיות והמשפטיות של הנתבע בתיק הנוכחי (בכתב ההגנה) טרם נבחנו. 2. **הערות אגב:** ההערות בפסק הדין הקודם הוגדרו במפורש כ"בשולי הדברים" וכ"הערות אגב". כמו כן, צוין כי השופט "אסתפק בדברים אלה", מה שמלמד על הימנעות מקביעת מסמרות. 3. **ספק בדבר הסתמכות התובע:** השופט מציין כי בהליך הקודם הוטל ספק אם התובע (אותו תובע בתיק הנוכחי) אכן הסתמך על חוות הדעת. קביעה זו מחלישה את הטענה כי דעתו של השופט "ננעלה" באופן הפוגע ביכולתו לדון כעת בשאלת אחריותו של הנתבע. 4. **שאלות הבהרה כחלק מתפקיד השופט:** השאלות שהופנו לנתבע בהליך הקודם, לדברי השופט, היו חלק מתפקידו להעמיק חקר ולברר עובדות, ולאו דווקא "נעילת דלת". 5. **בעלי דין שונים:** חלק מהסוגיות המשפטיות בהליך הנוכחי עשויות להיות שונות במהותן מאלו שנדונו בהליך הקודם, ובעלי דין חדשים (לפחות חלקית) עומדים להציג את גרסתם. 6. **מראית פני הצדק:** השופט שקל גם את האפשרות לפסול עצמו מחמת מראית פני הצדק, אך קבע כי הדבר שמור למקרים חריגים ונדירים, כאשר המשך הדיון יגרום לפגיעה קשה ומוחשית באמון הציבור או בנראות ההליך (למשל, מגע אישי עם צד ללא נוכחות הצד השני, קרבה חברית גלויה). המקרה הנוכחי אינו נכלל בגדר מקרים אלו, לאור קביעות קודמות בפסיקה (כמו בע"א 8322/22). **חידושים או דגשים מיוחדים:** * **הבחנה בין הערות אגב לבין קביעות מהותיות:** בית המשפט מבהיר כי גם הערות ביקורתיות, אם נאמרו "בשולי הדברים" ועל בסיס הליך קודם, אינן מהוות בהכרח בסיס לפסילה, במיוחד כאשר לא נקבעו לגופן של טענות הנתבע בתיק הנוכחי. * **תפקיד השופט בהעמקת חקר:** הדגש על כך ששאלות הבהרה מצד השופט אינן בהכרח מעידות על "נעילת דלת" אלא על מילוי תפקידו להבנת הסוגיות. * **דחיית בקשה מחמת מראית פני הצדק ללא ביסוס אובייקטיבי:** השופט מדגיש כי טענת מראית פני הצדק, ללא בסיס אובייקטיבי ממשי לחשש למשוא פנים, אינה מצדיקה פסילה, אלא במקרים חריגים. * **הימנעות מהטלת הוצאות:** החלטה שלא לחייב בהוצאות את מגיש בקשת הפסלות, גם אם נדחתה, בשל ההבנה של התחושה הסובייקטיבית שעמדה בבסיס הבקשה, ועל מנת לא ליצור "אפקט מצנן" יתר על המידה. עם זאת, הובהר כי הדבר אינו תקף למקרים של הגשת בקשות "סדרתיות" או למטרות עיכוב הליכים. **סיכום:** בבקשת הפסלות נדחתה, שכן השופט קבע כי לא הוכח קיומו של חשש ממשי ואובייקטיבי למשוא פנים. ההערות בפסק הדין הקודם נחשבו כ"הערות אגב" על בסיס הליך אחר, ולא כמנעול על דלת השיפוט. כמו כן, הובהר כי העובדה ששופט דן בעבר בהליך בין אותם צדדים, או אף באותה פרשה עובדתית, אינה פוסלת אותו אוטומטית מלהמשיך ולדון. דחיית הבקשה מתיישבת עם הפסיקה המחמירה בנוגע לנטל ההוכחה המוטל על מבקש הפסלות, ובפרט בכל הנוגע לעילת מראית פני הצדק.