ת"א 38083-10-13

תקציר

לבית המשפט יש סמכות לחייב תובע להפקיד ערבות, הנגזרת מתקנות סדר הדין האזרחי וחוק החברות. סמכות זו מופעלת בנסיבות חריגות ומביאה בחשבון לגופו של כל מקרה, תוך חתירה לאזן בין זכות היסוד של התובע לבירור שיפוטי לבין זכותו של הנתבע להגנה מפני תשלום הוצאות אם התביעה תידחה. עבור תובעים תאגידיים, חוק החברות מקבל קדימות ומחייב את בית המשפט להורות על ערבות להוצאות הנתבע אם אחריות החברה מוגבלת ולפי בקשת הנתבע. בית המשפט מפעיל את שיקול דעתו בהתחשב באיתנותה הפיננסית של החברה ובהצדקה לדרישת הערבות. במקרה ספציפי זה, המבקשת שביקשה את הערבות לא הביאה ראיות מספיקות למצוקתה הכלכלית של הנתבעת ולא תמכה את טענתה בתצהיר. יתר על כן, התובעים בחרו שלא לכלול את המבקש כנתבע ישיר, דבר שהעלה חשש לגבי יכולתו של המבקש להחזיר הוצאות. לפיכך, הבקשה לשחרור בערבות נדחתה, ולא נפסקו הוצאות, נוכח היעדרות הצדדים והיעדר הצדקה לבקשת המבקש.