בר"ע 47291-09-17

תקציר

בפסק הדין שניתן ביום 30.1.18 בחן בית המשפט בקשת רשות ערעור הנוגעת לסמכותה של ועדה רפואית לעררים והאם היא יכולה להחליף את הוועדה בדרג א' בעת הגשת ערר. השופטים הגיעו למסקנה כי יש לקבל את ערעור המוסד, ואישרו כי לוועדת הערר, לפי תקנה 30, סמכות זהה לזו של הוועדה בדרג הראשון. עם הגשת הערר, ועדת הערר נוטלת על עצמה את האחריות המלאה, בוחנת את המסמכים וקובעת את דרגת הנכות באופן עצמאי ובאותה סמכות חוקית. מהגדרה זו משתמע כי כל פגם פרוצדורלי בהחלטת הוועדה מהדרג הראשון מתוקן בבחינת ועדת הערר, כפי שנתמך בפסיקה קודמת (דובה ע/0-11 עצמון, בג"ץ 296/83 וייס). בית המשפט לא מצא צורך להחזיר תיקים לוועדה מהדרג הראשון לאחר ערעור, גם בנוכחות טעויות ראשוניות, כפי שנקבע בבג"ץ 1082/02. בנוסף, בית המשפט המחוזי לא מצא כל טעות משפטית בהחלטת ועדת הערר, דבר שהביא לדחיית טענות המשיב מטעמים ענייניים. לפיכך, פסק דינו של בית המשפט המחוזי נדחה ללא הוצאות, תוך שמירה על החלטת ועדת הערר כסופית. ההחלטה ניתנת ללא נוכחות הצדדים ומועברת לאחר מכן.