עס"ק 33576-06-19

תקציר

ההסתדרות ערערה על החלטת בית הדין האזורי בטענה שבית המשפט לא פיצה אותם כראוי על ניסיונות החברה לסכל את התארגנותם הראשונית, וכי בית המשפט הגדיר באופן שגוי את יחידת המיקוח המתאימה. החברה ערערה גם וטענה כי בית הדין האזורי קבע באופן שגוי את יחידת המיקוח, וכי ההסתדרות אינה עומדת בדרישות להכרה כארגון מייצג. בית הדין לערעורים הסכים עם ההסתדרות כי פסיקת בית הדין האזורי בסך 75,000 ₪ נמוכה מדי ביחס לחומרת פעולות החברה, שכללו לחץ שיטתי על העובדים לבטל את חברותם בהסתדרות. בית המשפט פסק להסתדרות פיצוי בסך 200 אלף שקל, וקבע כי פעולות החברה מצדיקות העלאה משמעותית כדי להרתיע מפני התנהגות כזו בעתיד. עם זאת, בית המשפט סירב לכלול את עניינו של בילי אלמוז, חבר ועד הפעולה, במסגרת הפיצויים, שכן הם לא מצאו ראיות לכך שהעברתו ממשמרת לילה למשמרת יום הייתה ניסיון להניא אותו מפעילותו הארגונית. באשר להגדרת יחידת המיקוח, הסכים בית המשפט עם קביעת בית המשפט המחוזי כי מפעל נצרת עילית היווה יחידת מיקוח נפרדת ממטה החברה בנתניה. בית המשפט הדגיש כי יש לתת עדיפות לזכות ההתארגנות במקרים של התארגנות ראשונית, וכי האינטרסים המשותפים של העובדים במפעל נצרת גברו על ההיבטים הארגוניים והניהוליים שהעדיפו יחידת מיקוח ממוזגת. משכך, אושרה קביעתו של בית הדין האזורי כי ההסתדרות היא הארגון היציג של עובדי המפעל בנצרת. חוות הדעת החולקת הסכימה עם עמדת החברה כי יש לראות בחברה כולה יחידת מיקוח אחת, וכי ההסתדרות אינה עומדת בדרישות לייצגו. בחוות דעת זו נטען כי קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי והראיות שהוצגו אינן תומכות במסקנה כי ניתן לפצל את המפעל בנצרת ליחידת מיקוח נפרדת. בסופו של דבר הכריע בית המשפט לטובת עמדת ההסתדרות בשני החשבונות. משמעות הדבר הייתה כי הפיצוי על הפגיעה במאמצי ההתארגנות של ההסתדרות יוגדל, וכי מפעל נצרת עילית יישאר יחידת מיקוח נפרדת, כאשר ההסתדרות היא הארגון המייצג שלה.