ע"א 805/75

תקציר

פסק הדין היה לטובת המערערים. עניינה של תביעה לפינוי שני מערערים מדירה, בעילה של נטישה על ידי המערער הראשון ועיסוק בלתי חוקי על ידי המערער השני. המשיב, אשר ירש את הדירה מאביה, קיבל דמי שכירות בגין הדירה, שהופקדו על ידי המערער הראשון גם לאחר שעזב את הדירה ואמו הייתה הדיירת היחידה. המשיבה תבעה את המערערים בשנת 1972, אולם השופטים קבעו כי מהתנהלותה של המשיבה משתמע כי היא ויתרה על זכותה לפנות את המערערים, שכן היא קיבלה את דמי השכירות בידיעה על המצב ללא מחאה במשך למעלה משנתיים. זאת, למרות טענת המשיבה כי לא גבתה פיזית את דמי השכירות בעצמה. פסק הדין קבע כי טענת ויתור או השתק צריכה לבסס תחילה את התשתית העובדתית בכתב ההגנה, וכך אכן קרה. פסק הדין גם הבהיר את הדין בנוגע לוויתור על תביעות פינוי, וקבע כי יש לבחון כל מקרה לגופו וכי קבלת דמי השכירות אינה מהווה כשלעצמה כוונה להמשיך את השכירות. חוסר המעש של המשיבה והמשך קבלת דמי השכירות במשך תקופה ניכרת ללא סייג, משמע השלמתה עם המצב החדש, ועל כן התקבל הערעור, והפסיקות הקודמות שהורו על פינוי המערערים בוטלו. השופט י' כהן והשופט ברנזון נתנו את דעת הרוב, ואילו הנשיא אגרנט התנגד.