בר"ע 302/99

תקציר

הערעור מתייחס לסכסוך בין בני זוג נשואים על תביעת האישה למזונות ומזונות. האישה הגישה תחילה תביעה לבית הדין הרבני, אך בהמשך פנתה לבית המשפט לענייני משפחה עם אותן דרישות. הבעל טען כי בית המשפט לענייני משפחה נעדר סמכות משום שהתיק בבית הדין הרבני לא נסגר. בית המשפט לענייני משפחה פסק לטובת האישה ופסק לה מזונות זמניים. הבעל ערער על החלטה זו, אך הערעור נדחה. השאלה המרכזית הייתה האם תיק בית הדין הרבני נסגר, כפי שטען הבעל, או לא, כפי שטענה האישה. בית הדין בחן את המסמכים ומצא כי אמנם לא היה פסק דין פורמלי, אך בית הדין הרבני אכן החליט לסגור את התיק בשל חוסר פעילות. עם זאת, השופט קבע כי בנסיבות העניין יש לפרש את סגירת התיק כמחיקתו, ובכך למעשה לדחות את התביעה ובכך לאפשר לבית המשפט לענייני משפחה להתנהל. זאת, משום שתביעות האישה בבית הדין הרבני לא היו פעילות מזה זמן, והבעל לא יכול היה לטעון באופן סביר שהתיק מתנהל. לפיכך, ניתנה תוקף לסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה, והערעור נדחה. עוד הדגישה השופטת כי ככלל, בתי המשפט צריכים להיות פתוחים לבעלי דין ולעודד את גישתם, דבר התומך בזכותה של האישה לפנות לבית המשפט לענייני משפחה. לבסוף, השופטת מתחה ביקורת על האופן שבו הגיע בית המשפט לענייני משפחה להכרעתו, וציינה כי סוגיה כה מהותית מחייבת בדיקה מעמיקה יותר, ומסמכים וראיות אינם מוצגים דיים. למרות זאת, הערעור נדחה, והתיק הוחזר לבית המשפט לענייני משפחה להמשך בירור.