ע"פ 4087/19

תקציר

החלטת בית המשפט לדחות את הערעור התקבלה לאחר שקילה מדוקדקת של טענות המערער ועיון מפורט בממצאיו של בית משפט קמא, אשר נחשבו יסודיים ומנומקים היטב. טענות המערער ערערו בעיקר על ממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא ועל הערכות המהימנות, שערכאות ערעור אינן נוהגות לבטל אלא בנסיבות נדירות. בית משפט קמא התרשם לטובה מעדותה העקבית והאמינה של המתלוננת, וציין את יכולתה לעגן את האירועים בזמנים ובמקומות ספציפיים למרות טענת המערער להוצאת דיבת שווא. גרסתה של המתלוננת אוששה בעדויות של בני משפחה ורישומי טיפול, שנתמכו גם בהודאתו החלקית של המערער. בית משפט קמא בחן סתירות לכאורה בעדותה של המתלוננת וקבע כי אין בהן כדי להשפיע על ליבת אמיתות טענותיה. טענות ההגנה בדבר נרטיב מתפתח ומניעים להאשמות שווא נדחו. היעדר רישומי יומן על ההתעללות הוסבר באופן אמין כחשש מגילוי על ידי אמה. רגשותיה האמביוולנטיים של המתלוננת כלפי המערער הוכרו כאופייניים במקרים של פגיעה מינית במשפחה. בית המשפט הסכים עם בית משפט קמא בכך שלא נתן משקל רב לטענות המערער בדבר מניעים אפשריים לטענות שווא, שכן הן לא היו מבוססות בראיות. בסופו של דבר, בית המשפט לערעורים קבע כי אין ספק סביר באשמתו של המערער ואישר את פסק הדין המקורי, אישר את אמינות המתלונן ודחה את הערעור. השופטים א' פוגלמן וד' ברק-ארז הסכימו עם החלטה זו, הביעו אמון איתן בגרסתה של המתלוננת וגינו את האשמות המערער בדבר עלילת שווא.