בש"א 3868/90

תקציר

בסכסוך משפטי בו היו מעורבים צדדים ותביעות מרובות, הגישו המערערים, שתי חברות ישראליות וגוף נוסף, תביעה נגד חברה צרפתית, טלמכניק, ושתי חברות נוספות. הם ביקשו הכרה כמפיצים בלעדיים של מוצרי טלמכניק בצפון הארץ, פיצויים בגין הפרת חוזה וצו למניעת המחאת זכויות הפצה לאחרים. טלמכניקה תבעה נגדית על חובות שלא שולמו. בית המשפט המחוזי איחד את התביעות הללו ופסק בהן בנפרד, תוך שהוא דוחה את תביעות החברות הישראליות לסוכנות בלעדית אך מצדד חלקית בטלמכני בנוגע לחוב. טלמכני ערערה על הדחייה החלקית של טענותיה, והחברות הישראליות ערערו נגדית בנושא הסוכנות. רשם בית המשפט העליון דחה תחילה את הערעור שכנגד, וציין כי הוא נוגע לנושאים שונים מהערעור של טלמכני ומעורבים בו צדדים שלא יזמו ערעור. הרשם קבע כי ערעורים שכנגד חייבים להתייחס ישירות לענייני הערעור העיקרי ולא ניתן לכוונם כלפי מי שאינם מערערים. בית המשפט העליון אישר החלטה זו, בקובעו כי למרות שהערעור שכנגד אינו יכול להתייחס להכרה ברשות בשל היעדר זיקה לסוגיות הערעור העיקרי, שגה הרשם כשדחה חלקים מהערעור שכנגד הנוגעים לפרטי פסק הדין לחוב. לפיכך, התיר בית המשפט ערעור נגדי מתוקן המוגבל לטיעונים כספיים רלוונטיים, תוך הטלת הוצאות על המערערים תוך הכרה במחדל פרוצדורלי.