עמ"נ 10530-01-21

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על בקשה לאיחוד משפחות בישראל. המערער, הנשוי לאזרח ישראלי, ביקש כי בת זוגו הלא-ישראלית תתגורר בארץ. עם זאת, שר הפנים דחה את הבקשה בהתבסס על מדיניות של דחיית בקשות לאיחוד משפחות כאשר אחד מבני הזוג עדיין נשוי לאדם אחר. בית המשפט אישר את ההחלטה, בנימוק סביר לדחייה. השאלה המרכזית הייתה האם גירושיו של המערער מאשתו הראשונה היו אמיתיים, שכן המשרד סבר כי הגירושין לא היו כנים ובני הזוג המשיכו לקיים קשר זוגי. מספר גורמים תרמו למסקנה זו. ראשית, עיתוי הגירושין הנטענים והנישואין שבאו בעקבותיהם עוררו חשדות, כמו גם העובדה שהאישה הראשונה המשיכה להשתמש בשם משפחתו של המערער, להשתתף באירועים משפחתיים ולהתגורר בדירה בבעלות משפחתו, דבר המעיד על קשר זוגי מתמשך. בנוסף, הצהרותיו הבלתי עקביות של המערער לגבי מצב יחסיו והמידע הסותר בתעודות הגירושין החלישו עוד יותר את עניינו. בית המשפט ציין גם את שהייתו הבלתי חוקית של המערער בישראל ואת היעדר מעמדו המשפטי הנקי. המערער ניסה להציג ראיות חדשות, לרבות החלטות בית הדין השרעי בעניין מזונות ואפוטרופסות, אך מסמכים אלה לא נחשבו משכנעים, וחלקם אף העלו ספקות נוספים לגבי טענות המערער. ככלל, פסק הדין מחזק את עמדת המשרד כי מצבו של המערער נוגד את מדיניות איחוד המשפחות, והערעור נדחה, תוך פסיקת הוצאות למשיב.