ת"א 2502/07

תקציר

פסק הדין נסוב סביב סכסוך בין שתי חברות, אלצר, חברה ישראלית, ו-LINAK A/S (LINK), חברה דנית. המחלוקת נוגעת להפרה לכאורה של הסכם הפצה שנחתם ביניהם. ההסכם כלל סעיף בוררות הקובע כי כל מחלוקת תיושב באמצעות בוררות בדנמרק. כאשר התעוררה המחלוקת, לינק פתחה בהליכי בוררות בדנמרק, אך אלזר התנגד בטענה לשינוי ההסכם. בקשתו של אלצר להיתר המצאה מחוץ לתחום בישראל התבססה על שינוי לכאורה זה. לינק, לעומת זאת, טען כי יש לבטל את ההיתר שכן הוא ניתן על סמך מסמך שמעולם לא חתמו עליו. בית המשפט הישראלי השעה את הדיון בהיתר מספר פעמים עד להחלטת המוסד הדני לבוררות. בסופו של דבר, מוסד הבוררות פסק לטובת לינק, אישר את תוקפה של תניית הבוררות ופסק ללינק פיצויים. שאלת המפתח הייתה האם על בית המשפט הישראלי לכבד את פסק הבוררות הדני ולבטל את היתר ההמצאה, או שמא עליו להתעלם מפסק הבוררות ולהכריע באופן עצמאי בתוקפה של תניית הבוררות. השופט פירט בהרחבה את כל ההיסטוריה של התיק, והדגיש את כישלונה של אלזר למצות את הסעדים המשפטיים בדנמרק ואת התנהלותה האסטרטגית. בית המשפט הגיע למסקנה כי אין להתעלם מפסק הבוררות, ומשנותר בתוקף, יש לבטל את היתר ההמצאה. השופט הדגיש את חשיבות כיבוד ההחלטות הזרות והמדיניות המשפטית העומדת מאחוריהן, במיוחד במשפט הבינלאומי. יתר על כן, אלזר לא סיפק נימוקים משכנעים לפסול את הפרס. לפיכך בוטל ההיתר, ואלצר חויב לשלם את הוצאותיה של לינק. ההחלטה התקבלה בהעדר הצדדים ביום 26.2.2012.