עפ"ג 42389-02-17

תקציר

הנאשם ערער על גזר הדין שהוטל עליו על ידי בית משפט השלום בעכו בגין שורה של עבירות בהן גניבה בידי עובד, זיוף וקבלת דבר במרמה. ערכאת הערעור קיבלה חלקית את הערעור. הנאשם הורשע בגניבה וזיוף שיקים משני מעסיקים שונים, ופדה אותם בסכום כולל של 46,050 ₪. כמו כן נשקלו הרשעות קודמות בעבירות דומות. שירות המבחן המליץ על מאסר על תנאי, תוך ציון מצבו הכלכלי הקשה של הנאשם והסיכוי להישנות המחלה. בית משפט קמא הטיל עליו עשרה חודשי מאסר בפועל, שלוש שנות מאסר על תנאי ותשלום פיצויים. ערכאת הערעור מצאה כי מדובר בעבירות חמורות, ואישרה את גזר דינו של בית משפט קמא בכל הנקודות למעט תקופת המאסר, אותה הפחיתו לשמונה חודשים. הפחתה זו הייתה מוצדקת בשל מאסרו הראשון של הנאשם, פירעון חלקי של הכספים שנגנבו והצורך להציע מעט תקווה. ערכאת הערעור הדגישה את חומרת העבירות, ובפרט התכנון המתוחכם והפרת האמונים. הם ציינו גם את החזר הכספים החלקי ואת היעדר הראיות התומכות בטענות הנתבעת. ככלל, גזר הדין נועד לאזן בין הרתעה, גמול וסיכוי לשיקום. החלטת ערכאת הערעור הותירה על כנה את הדגש ששם בית משפט קמא על חומרת העבירות, תוך הקלה קלה בהכרה בפירעונו החלקי של הנאשם ובנסיבותיו האישיות.