ת"א 44417-09-12

תקציר

בית המשפט בחן בקפידה את הטענות שהוצגו על ידי שני הצדדים וקבע כי התביעה המדוברת התיישנה ודינה להידחות על הסף. החלטה זו מבוססת על מספר שיקולים מרכזיים. ראשית, התביעה כפופה להתיישנות, הקובעת כי תקופת ההתיישנות מתחילה ביום בו קמה עילת התביעה. במקרה זה, התאריך הקריטי נקבע לשנת 2003, אז אובחנה התובעת עם שחמת הכבד ונודע לה על מחלתה. על פי החוקים החלים, תקופת ההתיישנות החלה לרוץ ממועד אבחנה זו. התביעה, שהוגשה בשנת 2012, חורגת ממסגרת הזמן המותרת. בעוד התובעת טוענת כי לא הייתה מודעת לעובדות המהוות את עילת התביעה לפני שנת 2006, בית המשפט טוען כי גילוי המחלה, שחמת הכבד, היה סיבה מספקת לאדם סביר להגיש תביעה. טענת התובעת כי לא סברה שיש צורך בטיפול כלשהו אינה מהווה הצדקה תקפה לעיכוב. לפיכך, בית המשפט מגיע למסקנה כי התביעה, לאחר שהוגשה מחוץ לגבול הסטטוטורי, התיישנה. אשר על כן, התביעה נדחית, ולא ניתן צו להוצאות, בהתחשב בנסיבות. פסק דין זה יוגש לבאי כוח הצדדים.