ע"פ 9150/08

תקציר

פסק הדין נסוב סביב אירוע בו איתמר ביטון ניסה לצאת מחניון מבלי לשלם את האגרה, בטענה כי החניה הייתה אמורה להיות בחינם ללקוחות הסופרמרקט. כשהקופאית, נגה צורייש, סירבה להרים את המחסום ללא תשלום, ניסה ביטון לעקוף את היציאה במשך 12 דקות. למרות שנחסם על ידי הקופאית ואישה נוספת, הוא הצליח לצאת, ובסופו של דבר נסע בזמן שזוריש הייתה על מכסה המנוע של הרכב, ובסופו של דבר גרם לה ליפול ולפצוע את עצמה. ביטון הכחיש את האירוע בחקירתו במשטרה, אך שינה את גרסתו לאחר שצפה בצילומי האבטחה. הוא הואשם בתקיפה הגורמת חבלה של ממש ונטישה לאחר פציעה. בית המשפט המחוזי בירושלים, בהתחשב בחזרתו בתשובה ובנסיבותיו האישיות, פסק תחילה להימנע מהרשעה, ובמקום זאת הטיל עבודות שירות ופיצויים. עם זאת, בערעור טענה המדינה כי חומרת העבירה והיעדר חרטה אמיתית של ביטון מצדיקים הרשעה. בית המשפט העליון הסכים לכך, הדגיש את הצורך במיצוי דין ובהרתעה, והדגיש כי אמון הציבור בהליכים משפטיים מחייב שקיפות, והפך את ההחלטה להשאיר את שמו של ביטון חסוי. בעקבות זאת הורשע ביטון, ונגזרו עליו מאסר על תנאי ופסילת רישיון נהיגה, דבר המשקף את התמקדותה של מערכת המשפט הן בשיקום והן בהרתעה ציבורית.