ע"א 329/73

תקציר

פסק הדין נסוב סביב פרשנותה ויישומה של תקנה 46 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשכ"ג-1963, המאפשרת לאדם הזכאי לסעדים מרובים מאותה עילה לתבוע אותם באופן חלקי או בבת אחת. הכלל נועד למנוע הטרדת נתבעים במספר תביעות בגין עילה אחת. במקרה דנן, הגישה המערערת תביעה לביצוע מעין חוזה מכר מקרקעין ובמקביל הגישה בקשה למתן רשות להגיש תביעה נפרדת בגין נזקים הנובעים מאותו חוזה. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המערער, ובעקבות זאת הוגש ערעור לבית המשפט העליון. השופט ח' כהן, בפסק דין מקיף, פירש את כלל 46 כמאפשר לתובעים לפצל את תביעותיהם, בתנאי שקיבלו רשות מבית המשפט. כהן הדגיש כי אין כוונת הכלל להטריד נתבעים וכי סיבה מהותית, נוחות או יעילות יכולים להצדיק פיצול תביעות. השופט דחה גם את נימוקי בית המשפט המחוזי לפיהם המערערים יכולים לתקן את תביעתם לפיצויים עד תום המשפט, בקובעו כי זמינותם של כל הסעדים בתובענה הראשונה אינה שוללת את האפשרות לפצל תביעות. בהכירו בערך ובהוצאות הניכרים הכרוכים בתיק, נעתר השופט כהן לבקשת המערערת לפצל את התביעות, תוך שהוא מציין כי המשיבים לא הציגו הצדקה סבירה לדחייה. ההחלטה לא רק מאפשרת למערער לנקוט בפעולות נפרדות, אלא גם מדגישה את נכונותו של בית המשפט לפרש את כלל 46 בצורה גמישה, תוך הכרה בפוטנציאל לשינוי נסיבות והתפתחות תביעות במהלך ההתדיינות המשפטית. המשיבים חויבו לשאת בהוצאות המערערת במשותף, בסך 1,000 ל"י.