ת"א 22497/07

תקציר

השופטת דחתה את התביעה שהגישה אבן קיסר נגד הנתבעים 1 עד 2 (WOMAG ו-ZAC) והנתבע מס' 3. השופט קבע כי טענתה של אבן קיסר, יצרנית אבן קוורץ מהונדסת המשמשת לבנייה ולקישוט, כי הנתבעים הפרו הסכם עקרונות המסדיר את יחסי הצדדים, אינה מוצדקת. ההסכם בא בעקבות הפיכתן של WOMAG ו-ZAC ממפיצים לסוכני אבן קיסר בדרום אפריקה. השופט קבע כי הסכם העקרונות, שנוסח על ידי אבן קיסר, הוא חוזה של מאמץ ולא חוזה של תוצאה, כלומר אם הנתבעים 1 עד 2 עשו מאמצים סבירים להשיג תוצאה מסוימת אך התוצאה לא הושגה, הם מילאו את התחייבויותיהם. השופט בחן כל אחת מטיעוניה של אבן קיסר אחת לאחת ומצא אותן חסרות בסיס. כך למשל, נטען כי הנתבעים לא פרסמו את מוצרי אבן קיסר, אך השופטת קבעה כי על פי ההסכם הפרסום הוא באחריות המפיץ ולא הסוכן. עוד קבע השופט כי אבן קיסר לא הוכיחה כי נאשמים 1 עד 2 הפרו מן היסוד את הסכם העקרונות, וממילא אבן קיסר לא נתנה להם הזדמנות לתקן הפרות כלשהן כנדרש. נהפוך הוא, נמצא כי אבן קיסר עצמה מנעה את קיום חלק מחובותיהם של הנתבעים. השופטת הדגישה כי התנהלותה של אבן קיסר לאורך כל התיק הייתה לקויה ונגועה בחוסר תום לב, שכן היא העלתה מגוון טענות מבלי לבדוק את נכונותן, ורק בדיעבד חלקן נדחו. אבן קיסר גם לא הביאה עדים רלוונטיים להעיד, דבר שפגע בעניינה. השופט הגיע למסקנה כי הסיבה האמיתית שאבן קיסר רצתה לבטל את ההסכם היא היתכנות כלכלית, ולכן הביטול מהווה הפרה של הסכם העקרונות. השופט הורה לאבן קיסר לשלם הוצאות משפט לנאשמים 1 עד 2 בסך 50,000 ₪ וסכום דומה לנאשם 3.