ב"ל 34771-02-20

תקציר

בית הדין מצא כי התובע לא הביא ראיות מספיקות להוכחת העסקתו כשכיר עבור בנה ואחיו של הנתבע. בין הסיבות העיקריות למסקנה זו: הימנעותו של הבן מלהזכיר את התובע כקרוב משפחה שעבד אצלו, למרות שנשאל על כך במפורש; חוסר ידיעתו של התובע על שמות עובדים וממונים אחרים; היעדר תיעוד של ימי עבודה, הסכמי עבודה והוכחת תשלומי שכר; פערים במועדי תשלומי השכר לכאורה; היעדר פיצויי פיטורים; ושימוש בכלים אישיים על ידי התובע. בנוסף, עדותו של התובע בדבר מספר ימי העבודה בחודש סותרת את עדותו של הבן. עוד צוין בפסק הדין כי שכרה של התובעת היה שונה בין תקופות ללא הצדקה נראית לעין, והתובעת לא הצליחה להבהיר את הסיבה לשינויים אלה. ככלל, טענות התובעת לא נתמכו בראיות חיצוניות, מה שהוביל את בית הדין לקבוע כי לא התקיימו יחסי עובד מעביד. התובע חויב לשאת בהוצאות המשפט, אך החלטה זו לא נאכפה בשל חוסר בקשתה של הנתבעת. פסק הדין, שניתן ביום 5.5.2021, דחה את תביעת התובעת לדמי אבטלה, ואיפשר לכל אחד מהצדדים לערער בתוך 30 יום.