ב"ל 39550-11-17

תקציר

הדיון נסוב סביב פרשנות המונח "תושב ישראל" כאמור בחוק הביטוח הלאומי וקביעה האם התובע, בתקופות שבמחלוקת מיום 7.6.2014 ועד ליום 13.2.2017, אכן היה תושב ישראל הזכאי לתגמולי ביטוח. בית המשפט מקבל את התביעה, וקובע כי בתקופה זו אין לראות בתובע תושב ישראל. ההחלטה מתבססת על מבחן "מרכז החיים", המעריך את מירב הזיקות והכוונה, ומגיע למסקנה כי מרכז חייו של התובע היה מחוץ לישראל. בתקופה הראשונה שבין יוני לדצמבר 2014, למרות נוכחותו הפיזית של התובע בישראל, בית המשפט מוצא כי יחסיו עם בת זוגו צ'ומפו ועסקיו להשכרת דירות בתאילנד מעידים יותר על מרכז חייו. התקופה השנייה שבין דצמבר 2014 לדצמבר 2016, בה שהה התובע בישראל, נחשבת לשלב מעבר, שכן קשריו החברתיים של התובע, כוונותיו ושהותו הכפויה עקב צווי יציאה, מצביעים על ארה"ב כמרכז חייו. בתקופה השלישית שבין דצמבר 2016 לפברואר 2017, שהותו של התובע בארה"ב אינה נחשבת זמנית, מה שתומך עוד יותר באי תושבותו בישראל. בנוסף, השופטת מסרבת להטיל הוצאות על הנתבע, בהתחשב בייצוג התובע על ידי הלשכה לסיוע משפטי ולא מוצאת חוסר תום לב בהתנהלות הנתבעת. הקביעה נשענת בעיקר על פרשנות מעמד התושבות של התובע ויישום הפסיקה הרלוונטית, ובסופו של דבר נקבע כי מרכז חייו של התובע בתקופות שבמחלוקת היה מחוץ לישראל.