ע"א 50271-03-17

תקציר

הערעור הוא על פסק דינו של בית משפט השלום ברחובות, אשר דחה את תביעת המערערת כנגד המשיבים לפנות רפת היסטורית ולשלם דמי שימוש ראויים. המערערת, מועצה מקומית, טענה כי היא בעלת הרפת בדרך של הפקעה ולכן על המשיבים לפנות את השטח. הרפת נגרעה ממקרקעי המשיבה בעקבות תכנית משנת 1982 שחילקה מחדש את הקרקע באזור. המערערת טענה כי התכנית משנת 1982 או התכנית משנת 1987 מקנות לה בעלות על הרפת. בית המשפט מצא כי התכניות אינן מקנות זכויות כלשהן למערערת וכי הליכי הפקעת המקרקעין היו פגומים ונוהלו בחוסר תום לב. יתר על כן, המערערת לא הוכיחה כל צורך ציבורי או תכניות קונקרטיות לרפת ולכן מטרת ההפקעה נזנחה. המשיבים לא נדרשו לפנות את המקום ותביעת המערערת לדמי שימוש טרם בקשתה הראשונה למשיבים לעשות כן נדחתה. תביעת דמי השימוש בגין התקופה שלאחר בקשתה הראשונה של המערערת ועד לקבלת התביעה. פסק הדין בערעור פסק לטובת המשיבים, וקבע כי המערערת לא רכשה כל זכות ברפת באמצעות התכניות או ההפקעה. עוד הודגש בפסק הדין כי אין צורך במשיבים לפנות את הרפת, שכן המערערת השתהתה באופן בלתי סביר במימוש המטרה הציבורית של ההפקעה ולא הוכיחה כל צורך ציבורי בקרקע. עם זאת, חויבו המשיבים לשלם למערערת דמי שימוש בגין התקופה שבין בקשתה הראשונה של המערערת לבין הגשת התביעה. שני הצדדים חויבו לשאת בהוצאותיהם בתוספת 70,000 ₪ נוספים ששילמו המשיבים למערערת.