תמ"ש 33851-05-21

תקציר

המחלוקת בין בני הזוג המתגרשים נסובה סביב פרשנות הנספח להסכם הגירושין שלהם, ובפרט בנוגע לחלוקת מניות האישה בחברה שבבעלותם המשותפת. נקודת המחלוקת העיקרית היא האם יש לחלק את המניות בעין או על פי ערכן, ומאיזה מועד החלוקה צריכה להיכנס לתוקף. הבעל טען כי הכוונה מאחורי ההסכם הייתה שהמניות יחולקו בעין, ואילו האישה טענה לחלוקה על בסיס ערך. השופטת בחנה בהרחבה את לשון ההסכם, את נסיבות התהוותו ואת התנהלות הצדדים לאחר הגירושין. הם הגיעו למסקנה כי הסכם הגירושין ונספחיו מצביעים בבירור על כוונת הצדדים לחלק את המניות בעין. השופטת ציינה כי ההסכם ציין במפורש את הכוונה לחלק את המניות "בעין", והסדר הביניים שהיה בתוקף עד להסרת המניעה העסקית לחלוקה, תמך אף הוא בפרשנות זו. בנוסף, עדויות הצדדים ובאי כוחן נמצאו תואמות את פרשנותו של הבעל. השופט גם קבע את מועד חלוקת המניות. מאחר שההסכם קבע כי החלוקה תתרחש עם הסרת המניעה העסקית, והאישה אישרה כי כיום היא יכולה להעביר 30% ממניותיה, קבעה השופטת כי על האישה להעביר לאלתר 12,000 מניות (30% מתוך 40,000 המניות בהן החזיקה בעת הגירושין) לבעל. 8,000 המניות הנותרות יועברו במידת האפשר על פי תקנון החברה. כמו כן, נפסק כי בתקופת הביניים זכאי הבעל לקבל מחצית מכל דיבידנד שקיבלה האישה. האישה חויבה לשלם לבעל 6,225,303 ש"ח, המהווים מחצית מהדיבידנד שקיבלה, בתוך 60 יום מיום מתן פסק הדין. כמו כן נפסקו לבעל הוצאות מהאישה בסך 58,000 ₪, שישולמו תוך 30 יום. השופטת הדגישה כי יש ליישם את פסק הדין ללא פרטים מזהים כדי להגן על פרטיות הצדדים, ולאפשר את פרסום ההחלטה רק לאחר מחיקת מידע אישי כלשהו.