ע"פ 7701/17

תקציר

בית הדין בחן את ערעורו של המערער ומצא כי הוא חסר שחר, מה שהביא לדחייתו. בצדק טען בא כוח המדינה כי טענת המערערת התמקדה בחלק הרווחים שקיבלה באופן אישי מבתי הבושת, הגם שלא חלקה על מעורבותה בניהולם ובחישוב הכנסותיהם. טענה זו נמצאה בלתי רלוונטית, לפי סעיף 21 לחוק איסור הלבנת הון, המחייב חילוט רכוש הקשור לעבירות, ללא קשר לשאלה אם מלוא שוויו הגיע למערער. החוק קובע כי כל רכוש ששימש לביצוע עבירה או שהושג במישרין או בעקיפין כתוצאה ממנה ניתן לחילוט. חילוט הוא הנורמה לפי חוק זה, אלא אם כן קבע בית משפט טעמים מיוחדים לסטות מכלל זה. עיקרון זה תומך בהוצאת צווי חילוט זמניים למניעת הברחת נכסים, שיבטיחו את הישארותם נגישים במקרה של הרשעה. בשלב זה, בית המשפט מעריך את כשירות הראיות כדי לקבוע את פוטנציאל החילוט, כלומר קיים סיכוי סביר להרשעה על סמך ראיות לכאורה, שהמערער לא חלק עליהן. בעקבות זאת אישר בית המשפט את החילוט הזמני, והערעור נדחה ביום 23.10.2017.